החזרה הפיזית לעבודה מלאה באתגרים. כך אפשר להתמודד איתם

פורסם ב:

יותר ויותר מקומות עבודה דורשים מהעובדים להפסיק לעבוד מהבית. העובדים שחוזרים מגלים שקשה להם לוותר על אורח החיים שהתפתח בזמן המגפה, ומרגישים מוצפים רגשית

כולנו חיכינו שנוכל לחזור לעבודה ולשגרה אחרי הקורונה, ושהחיים יחזרו למסלול המוכר. הציפייה היתה שנחזור לשגרה הקודמת והידועה, אבל זה מהלך לא פשוט בכלל. בתקופת משבר יש התגייסות טבעית והישרדותית של הגוף, ואילו היציאה ממנה היא זו שמאתגרת ודורשת התייחסות שתרתום את האנשים חזרה לעבודה.

קשה לשחזר את קצב העשייה הקודם, ועוד יותר קשה ללכת אחורה. ובואו נודה באמת, זו לא בדיוק חזרה למה שהיה. העבודה ההיברידית נכנסה לחיינו, פיתחנו הרגלים חדשים, ועם החזרה השתנו דברים ואין בהירות לגבי המצב החדש. גם העובדים הוותיקים מרגישים קצת כאילו הם מתחילים עבודה חדשה. חלקם מתקשים לחזור למשרד ולשיחות המסדרון, ובכך לוותר על אורח החיים שהתפתח בתקופת הקורונה. המצב הזה דורש מכולנו, עובדים ומנהלים, לשנס מותניים כדי להתמודד עם ההצפה הרגשית.

מה יעזור לחזור ל"נורמלי החדש"?

פיתוח החוסן האישי

מחקרים מגלים שפיתוח החוסן האישי של העובדים לא נוצר על ידי דרבון למאמץ גבוה יותר, אלא דווקא על ידי הטענת המצברים שלהם. עובדים שחורקים שיניים לא יחזיקו מעמד, ובסופו של דבר יעלו הון עתק לארגון שיסבול מעובדים שחוקים ולא יצרנים. גם מי שנראה בשיא המרץ שלו כל הזמן, ככל הנראה יגיע למצב של תשישות. לכן מומלץ לשלב במסגרת העבודה פעילויות פנאי מהנות, הפסקות ל"ניקוי המוח" במשך היום, והתניידות בין משימות ותפקידים לצרכי גיוון.

איך ליהנות?

מצאו את העבודה שאתם אוהבים. מה מעניין אתכם? מה אתם אוהבים לעשות? בכל מקום שאתם נמצאים בו אפשר למצוא את הפינה הזו, את התפקיד הזה. אתרו אותו ודברו עם מי שצריך כדי להוסיף הנאה לעבודה. מחקרים מראים שכאשר אנחנו עושים משהו בשביל מישהו אחר, אנחנו נקשרים אליו יותר ומחבבים אותו יותר. לכן, ככל שתעשו, ותעשו את מה שאתם אוהבים, כך תחושו סיפוק גדול יותר.

המצוין הוא האויב של הטוב מאוד

השאיפה לשלמות גורמת יותר נזק מתועלת. זווית החשיבה הזו רלוונטית במיוחד בתקופות רגישות כמו עכשיו. המחקר בתחום ממליץ למנהלים לאמץ את פתרון ה-"80% איכות", ובכך להבטיח יצירתיות, זריזות, התקדמות, אמון ושיתוף פעולה, עם פתח להתמודדות עם טעויות, ומכאן ללמידה ולתרבות עבודה בריאה יותר. המאמץ הנוסף הכרוך בשאיפה ל-100% יוצר תוצאה לא ריאלית, גורם לתסכול של אנשי הצוות, ולתחושה שאין סובלנות לטעויות לאורך הדרך.

למעשה, מי שמגיע לשלב ה"מספק", שבע רצון יותר מההחלטות שלו לעומת מי שרוצה למקסם כל מאמץ, שכן במרדף אחרי תוצאה מושלמת יש משהו מאמלל. מה שיכול לעודד צורת עבודה לפי פתרון ה-80% הוא חיתוך תהליך העבודה למנות קטנות, מה שיכול להגדיר מטרות ברורות ולמנוע לחץ. בנוסף, חשוב להתמקד בתהליך ולא בתוצאה, באופן שמאפשר התבוננות על ההתקדמות ולהעלות מוטיבציה.

תנו להיכשל

גם המדע אומר "מה שלא הורג מחשל". מחקר מעניין בתחום מצא קשר בין כישלונות להצלחות עתידיות. הממצאים המפתיעים הצביעו על כך שמי שנכשל בתחילת דרכו בקריירה, הגיע להצלחה גדולה יותר בהמשך (למי שהמשיך לנסות). הכישלון גורם לעובד ללמוד יותר, להשתפר ואף להתעלות על עצמו.

הגורם המוביל לאושר

מחקרים בפסיכולוגיה החיובית מצאו שהגורם המוביל לאושר שלנו הוא מערכות היחסים שלנו. יחסים אלה עוזרים לשמור על בריאות פיזית ומנטלית יותר מאשר כסף, השכלה וגנים. בנוסף, מחקרים אחרים מראים כי אנשים מצליחים הם אנשים היודעים לבקש עזרה ולהיעזר. ואם כל זה לא מספיק, אחת האסטרטגיות לייעול ארגון הזמן היא מחויבות לגורם חיצוני כגון דד-ליין שנותן חבר לעבודה, או כל מישהו שצריך לתת לו דין וחשבון וינדנד לנו לסיים את המשימה. שיחה עם קולגה או יציאה לאכול יחד יכולות להוות גם תגמול לסיום משימה (נקרא "חיזוק" בפסיכולוגיה), וזה מונע דחיינות, מעודד התחלת משימות, ו"מתדלק" להמשיך אותן. כמו כן, מתן אמון באחרים הוא קטליזטור להתאוששות, וזה מה שמתניע אנשים. לכן חשוב לטפח את הקשרים בין העובדים דווקא עכשיו, ולא להסתכל על זה כמותרות.

ארגון זמן מעלה את איכות החיים

מחקרים מתחום ה-mind wondering מצאו שהמחשבות שלנו נודדות כמעט חצי מהיום.

כשהחוקרים בדקו על מה אנחנו חושבים, הם גילו כי לרוב הן המחשבות מתמקדות במה נעשה, מה נאכל, לאן נלך, כלומר, בתכנון היום. מרבית המחשבות נודדות למשימות שלא הושלמו. הקניית אסטרטגיות לתכנון זמן מייעלת את העבודה, וגם נמצאה כמרגיעה

וגורמת לסיפוק ואושר. על כן, במיוחד בתקופה זו, מומלץ להיעזר בהדרכות בהן תילמד השיטה לארגון זמן, הכוללת הצבת דד-ליינים ביומן, פירוק משימות, עבודה בשעות השיא, התמודדות עם בלת"מים,

שילוב בית-עבודה וכו'.