"זה לא קשור בכוח רצון": כשהפרעת הקשב מתחזה לחוסר מוטיבציה

פורסם ב"הארץ" ב 26.2.25. למה דחיינות בהפרעת קשב נתפשת כחוסר מוטיבציה? מה גורם לקושי להתניע משימות? ולמה צריך להפסיק לדבר על "כוח רצון" פנימי ולהשקיע בהתאמה של הסביבה החיצונית?

פורסם ב"הארץ"

"אני לא מבינה למה כל כך קשה לי להתחיל משימה למרות שאני יודעת כמה חשוב לי לסיים אותה. אני מכניסה משימה ליומן, מתכננת, אבל תמיד מוצאת את עצמי דוחה את זה עד הרגע האחרון. אני אפילו לא יודעת למה אני לא יכולה להיכנס לזה כמו שצריך", משתפת נועה (שם בדוי, כמו כל שאר השמות בכתבה), בת 38, בקבוצת הפייסבוק "אנשי הקשב".

"אני כל הזמן מרגיש שאני נמצא במרוץ. תמיד יש לי מיליון רעיונות ותחומים שאני רוצה להשקיע בהם, אבל אני לא מצליח להניע את עצמי לעשות אותם. הרבה פעמים אני מוצא את עצמי עובד על משימות שוליות ומתמקד בדברים שמרגישים קלים יותר, ואחר כך אני כל כך מאוכזב מעצמי", מספר יוסי, בן 41, במסגרת תהליך אבחון של הפרעת קשב בקליניקה.

"זה לא שאני לא רוצה. אני פשוט מרגיש כאילו כל משימה מכבידה עליי ומכשילה אותי. אני יודע מה אני צריך לעשות, אבל לא מצליח להתחיל. לפעמים כל כך קשה לי למצוא את המוטיבציה אפילו לעשות את הדברים הכי פשוטים, כמו לסדר מדיח. אשתי חושבת שאני פשוט עצלן או אגואיסט כי בסוף הכל נופל עליה. זה מזכיר לי שכל הילדות שלי היו אומרים לי: 'אם רק תרצה תצליח', ורציתי מאוד אבל לא הצלחתי", משתף גם דניאל, בן 29, במסגרת תהליך אבחון.

אנשים עם הפרעת קשב מתמודדים עם קשיים יומיומיים בניהול זמן, אבל האתגר הגדול ביותר לא תמיד קשור לארגון ותכנון, אלא לקושי במציאת המוטיבציה הדרושה להנעה לפעולה. המתח בין הכישורים, היכולות והרצון לבצע משימות, לבין היכולת להתחיל אותן ולהוציא לפועל את הדברים, גורם להצטברות משימות ודחיינות, לתחושת תסכול ואף כישלון.

במוחם של אנשים עם הפרעת קשב, רמות הדופמין לא מתפקדות בצורה מיטבית. לכן, מה שלעתים נראה כ"היעדר מוטיבציה" הוא בעצם קושי של המוח במתן התגמול עבור הפעולה

מחקר שבדק סטודנטים עם הפרעת קשב גילה אחוזי דחיינות גבוהים. הממצאים הראו כי הגורמים העיקריים שהחריפו את הדחיינות היו קשיים בוויסות רגשי ודימוי עצמי נמוך. עם זאת, הסיבה האמיתית לדחיינות אינה באמת חוסר במוטיבציה – הרי אותם סטודנטים כן רצו לבצע את הדברים – רק שבמבחן המציאות הם התקשו לעשות זאת.

ההסבר המדעי לכך טמון בתפקודים המוחיים הלקויים בהפרעת קשב. אחד הגורמים העיקריים הוא מערכת הדופמין במוח. דופמין הוא הנוירו-טרנסמיטר הקשור לקשב, לארגון זמן, למוטיבציה ולהנאה. במוחם של אנשים עם הפרעת קשב, רמות הדופמין לא מתפקדות בצורה מיטבית. לכן, מה שלעתים נראה כ"היעדר מוטיבציה" הוא בעצם קושי של המוח במתן התגמול עבור הפעולה. כך, המוח לא "מתוגמל" כראוי מהפעולות השגרתיות, ולכן קשה להתחיל אותן - וגם לסיים אותן.

הדחיינות המאפיינת את אנשי הקשב אינה בעיה של "רצון", אלא של חוסר הנעה והנאה מיידית, כיוון שהמוח לא מזהה את המטלות ארוכות הטווח הנדרשות כבעלות ערך מיידי. משימות שמגיעות עם דחיפות או לחץ חיצוני, כמו מועדים או דדליינים, הופכות למושכות יותר, מה גם שבמשימות כאלו מופרש אדרנלין, שמחליף את הדופמין ועוזר להניע.

מחקרי מוח מצאו כי אנשים עם הפרעת קשב מציגים תגובה נמוכה של נוירוני דופמין במוח בתגובה לגירויים מתגמלים. עוד נמצא כי ילדים עם הפרעת קשב מגיבים באופן אימפולסיבי יותר לתגמולים, ומעדיפים תגמולים קטנים ומידיים על פני תמריצים גדולים ומאוחרים. חיזוק בעזרת תגמולים קטנים נמצא כיעיל בשיפור ביצועי משימה אצל ילדים אלו, וטיפול תרופתי יכול לשפר את ההתמדה במשימות.

בנוסף לדופמין, התפקודים הניהוליים הנמצאים באונה הקדמית של המוח, לקויים בהפרעת קשב, והם אחראים על תכנון, ארגון, תעדוף וביצוע משימות. ליקוי זה גורם לקושי בהערכת הזמן, בארגון משימות, במעבר ביניהן, בהתנעה לפעולה ובתעדוף, משום שהמוח לא מצליח לעבד באופן מסודר את המשימות ואת השלבים הנדרשים.

במאמר של פרופ' ראסל א. בארקלי, שחוקר הפרעות קשב כבר עשרות שנים, הוא מציג את הפרעת הקשב כבעיית ויסות עצמי הנובעת ממחסור בתפקודים ניהוליים ומרמות נמוכות של דופמין במוח. בארקלי מציין שהמוטיבציה בהפרעת קשב אינה נובעת מחוסר רצון, אלא מקשיים בתפקודים ניהוליים שכוללים את היכולת להפעיל שליטה עצמית, להתרכז ולהתמיד במשימות.

לדברי בארקלי, הקשיים בהפרעת קשב אינם קשורים לחוסר ידע או מיומנויות, אלא לקשיים בשימור המיקוד, בקביעת סדרי עדיפויות ובביצוע משימות באופן עקבי. הוא טוען שאדם עם הפרעת קשב לא מצליח לשמור על התנהגות ממוקדת במשימה, או לא מצליח לראות את ההשלכות העתידיות של פעולתו, מה שמוביל לדחיינות ולהימנעות ממשימות.

הפתרון אינו טמון בהנחות או בהשפעות חיצוניות של "כוח רצון", אלא בשינוי הסביבה הפיזית וההקשר. התאמה של הסביבה, הזמן והחפצים האישיים יכולה להשפיע באופן משמעותי על יכולת ההנעה לפעולה

מוטיבציה לשיפור

ההבנה שיש קושי במוטיבציה היא צעד ראשון חשוב. בהמשך לכך, ישנן דרכים לפתח מוטיבציה גם כשקיימת הנטייה לדחיינות. הפתרון לכך אינו טמון בהנחות או בהשפעות חיצוניות של "כוח רצון", אלא בשינוי הסביבה הפיזית וההקשר. כך, למשל, לא כל סביבה מתאימה לכולם – בעוד שלחלק מתאים ללמוד בבית במשך היום, אחרים עשויים להיות אפקטיביים יותר בסביבה ציבורית או בשעות מאוחרות בלילה. התאמה של הסביבה, הזמן והחפצים האישיים יכולה להשפיע באופן משמעותי על יכולת ההנעה לפעולה.

גם יצירת טקסים אישיים, כמו שימוש ביומן, תכנון מראש או התאמת הפסקות לזמן העבודה, יכולה לשפר את יכולת ההתמדה. בנוסף יש לזכור שהמוטיבציה לא תמיד מתעוררת באופן ספונטני, ויש להפעיל מנגנונים כמו תעדוף משימות וקבלת אחריות ולהיעזר בסביבה הקרובה.

טיפים פרקטיים ליצירת מוטיבציה

🚀 פירוק משימות. כאשר משימה נראית גדולה ומפחידה, היא עלולה להרתיע. מומלץ לפרק את המשימות לשלבים קטנים וברורים. כל שלב יכול להיות משימה בפני עצמה, וכך אפשר להרגיש התקדמות מיידית ותגמול מהיר יותר.

🚀 הגדרת מטרות מיידיות. במקום לתכנן את היום כולו, כדאי להתמקד במטרה קטנה וממוקדת בכל פעם. כשישנה תחושת הצלחה מיידית, המוח מקבל תגמול דופמינרגי, מה שמעורר עוד מוטיבציה להמשיך במשימה.

🚀 תזכורות. אנשי הקשב נוטים לשכוח או להימנע מהמוטיבציה הנדרשת להשלים משימות. התראות בטלפון, יומן דיגיטלי או רשימות משימות עוזרות להימנע מהשכחה ולהגביר את המיקוד במשימה.

🚀 הוספת תגמולים חיצוניים. אחת הדרכים הטובות ביותר להילחם בדחיינות היא לגרום לדברים להיות מהנים יותר. לדוגמה, להתחיל משימה משעממת עם אלמנט שגורם לכם להרגיש טוב – אפשר להוסיף מוזיקה נעימה, או להגדיר זמן הפסקה, או להכין פרס כלשהו לכל שלב.

לקורס לארגון זמן ותפקודים ניהוליים לחצו כאן.