אם לילד שלכם יש הפרעת קשב, כדאי שתלכו להיבדק

הכתבה פורסמה בעיתון "הארץ" בתאריך 22.02.21

בשנים האחרונות, בעקבות העלאת המודעות להפרעת קשב, ילדים כבר פחות שומעים כינויים לא מחמיאים כמו "עצלן" או "לא מממש את הפוטנציאל". כתוצאה מהעלייה במודעות, יותר ויותר הורים לוקחים את הילדים לאבחון ומטפלים בקשיים שלהם. אבל מה לגבי ההורים עצמם? רוב הסיכויים הם שגם להם יש הפרעת קשב.

הנוסחה פשוטה - לילד עם הפרעת קשב יש לפחות הורה אחד עם הפרעת קשב. למעשה, יש סיכוי של 75% שההפרעה תעבור מההורה לילד. מדובר בהפרעה נוירו-התפתחותית מולדת שמלווה את האדם במשך כל חייו, ומופיעה בכ-5% מהאוכלוסייה. והיא לא עוזבת את האדם בבגרות. להיפך, היא מרימה את ראשה במלוא העוצמה.

הכאוס מתחיל

כשלילד יש הפרעת קשב, ההורים דואגים לו להכל. הם מכינים לו את הכריך בבוקר ומזכירים לו שעליו ללכת לחוג אחרי הצהריים. הכאוס האמיתי מתחיל כשיוצאים לחיים בגיל עשרים ומשהו, ואז מאותו אדם בוגר יש ציפייה להיות עצמאי. "תעשה עם עצמך משהו", הוא שומע מההורים ומהסביבה.

מה קורה לבחור עם הפרעת קשב כשהסביבה, וגם הוא עצמו, מצפים ממנו "לעשות משהו עם עצמו"? במקרה הטוב, הוא מתבלבל. במקרה הרע, וזה תלוי מאוד במה שחווה כילד וכמה קיבל עזרה, הוא אומר לעצמו שהוא טיפש ועצלן, ושלא ייצא ממנו שום דבר. במקרה כזה, הוא עלול שלא לנסות בכלל, כי כמה מוטיבציה יש לאדם ששמע בילדותו את הכינויים הלא מחמיאים הללו?

הפרעת קשב מוגדרת כ"הפרעת מטרייה", כיוון שהיא נכנסת לכל פרט בחיי האדם. היא גורמת לאכילה לא בריאה, להימנעות מפעילות גופנית, לקשיים בשינה, למצבי רוח משתנים, למשיכה לחומרים ממכרים ועוד. אדם בוגר עם הפרעת קשב לא מאובחנת יתנהל פחות טוב ללא הכרה ועזרה. הוא יחליף עבודות, מסגרות לימוד ובני זוג. וגם אם יצליח להתמיד, הקשיים יימשכו בכל המישורים.

לעיתים אנשים עם הפרעת קשב מצליחים יחסית להתמודד עם הקשיים, ומפתחים אסטרטגיות פיצוי כמו רשימות, תזכורות מצפצפות, שגרת בוקר או למידה בקבוצה. יש אנשים שמצליחים לתעל את התסמינים לטובה, ולמצוא עבודה שמתאימה להם. אבל עדיין, הקשיים שם.

הורים יקרים, אם לילד שלכם יש הפרעת קשב, כדאי שתבדקו גם את עצמכם. ואם אתם עדיין לא הורים אבל מזדהים עם הקשיים, יכול מאוד להיות שפספסו אתכם בילדות, כשעדיין לא הייתה המודעות שקיימת היום.

איך זה מרגיש?

מבוגרים עם הפרעת קשב חושבים לעיתים קרובות ש"כולם ככה", כשלמעשה, ממש לא כולם חיים בבלגן חיצוני (ארגון הבית והזמן) ופנימי (מוסחות ומחשבות נודדות). יום טיפוסי של אנשים עם הפרעת קשב מתחיל בקושי לקום, כיוון של-80% מהאנשים עם הפרעות קשב יש בעיות בשינה והם נרדמים מאוחר ומתקשים להתעורר, להתארגן ולהגיע בזמן. הם מאחרים לעבודה ודוחים מטלות, מתקשים להתחיל או לסיים משימות, ומוסחים מכל רעש קטן מסביבם.

הם חוזרים לבית מבולגן וקורסים תחת המשימות (תשלומי חשבונות, החוגים של הילדים, ארגון ארוחות). הם יאכלו ג'אנק באימפולסיביות ויתקשו לשמור על המשקל. הם יאבדו את המשקפיים או הארנק ויקפצו מפעולה לפעולה בלי לזכור מה רצו לעשות. הם פוגשים בבן זוגם ומתקשים להקשיב לסיפוריו הארוכים, או לזכור פרטים מהם, וגם נוטים להתפרץ ולברבר באסוציאטיביות. בערב סביר יותר שישקעו לתוכניות קצרות כי קשה להם להתרכז בסרטים ארוכים, ופחות יקראו (כי גם כשלוקחים ספר מאבדים מהר מאוד את הריכוז או חוזרים על אותו קטע). הם יסבלו יותר משינויים במצב רוח וירגישו יותר מדוכדכים, לא מוערכים ולחוצים מהחיים.

נשמע מוכר? רוצים לבדוק?

השאלון הבא שפותח על ידי פסיכיאטרים וחוקרים מארצות הברית בשיתוף ארגון הבריאות העולמי יכול לסייע למי שסבור שיש לו הפרעת קשב. בדקו את התשובה המתארת בצורה הטובה ביותר את האופן שבו הרגשתם והתנהלתם בחצי שנה האחרונה. אם התשובות שלכם מודגשות בארבע שאלות או יותר, קיים חשד סביר שיש לכם הפרעת קשב וכדאי לפנות לאבחון.

האם קשה לך להשלים את הפרטים הקטנים של פרויקט, לאחר שסיימת את החלקים המאתגרים?

אף פעם לא

לעתים רחוקות

לפעמים

לעתים תכופות

לעתים תכופות מאוד

באיזו תכיפות את/ה מתקשה ליצור סדר בדברים, כאשר את/ה מבצע/ת משימה המצריכה ארגון?

אף פעם לא

לעתים רחוקות

לפעמים

לעתים תכופות

לעתים תכופות מאוד

באיזו תכיפות את/ה מתקשה לזכור פגישות או התחייבויות?

אף פעם לא

לעתים רחוקות

לפעמים

לעתים תכופות

לעתים תכופות מאוד

כאשר מוטלת עליך משימה המצריכה חשיבה מרובה, באיזו תכיפות את/ה נמנע/ת או דוחה את התחלתה?

אף פעם לא

לעתים רחוקות

לפעמים

לעתים תכופות

לעתים תכופות מאוד

באיזו תכיפות את/ה מתפתל/ת או מניע/ה בקוצר-רוח ידיים או רגליים, כאשר עליך לשבת במקומך זמן ממושך?

אף פעם לא

לעתים רחוקות

לפעמים

לעתים תכופות

לעתים תכופות מאוד

באיזו תכיפות את/ה מרגיש/ה פעיל/ה יותר מדי או מרגיש/ה צורך לעשות דברים, כאילו מופעל/ת על-ידי מנוע?

אף פעם לא

לעתים רחוקות

לפעמים

לעתים תכופות

לעתים תכופות מאוד

חוסר המודעות לקיומה של הפרעת קשב גורם לדפוס מאשים, כיוון שכל הסביבה חווה את ההפרעה. האישה שמתלוננת שבעלה לא מקשיב לסיפורים שלה, הבוס שמתעצבן שהמשימות שנתן לא בוצעו, החבר שמתבאס שאף פעם לא מקשיבים לו, האמא שנעלבת ששוכחים את מה שביקשה, או הילדה ששכחו לאסוף אותה מהחוג. אם המאפיינים המצוינים פה מזכירים לכם את עצמכם, או אדם הקרוב אליכם, כדאי לשים לב ולהיבדק, כי אפשר אחרת.