"רק כשהבן שלי אובחן עם הפרעת קשב, הבנתי שגם אני סובלת מאותם תסמינים"

פורסם ב"הארץ" ב 4.12.24. מאובחנות פחות, מסתירות יותר: חמישה הבדלים בהפרעת קשב של בנות שגורמים לאבחון מאוחר או שגוי, ואיך מזהים כדי לטפל בזמן

פורסם ב"הארץ"

לפרטים על אבחון בנות/נשים לחצו כאן או כתבו ווצאפ.

נועה (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה), תלמידת כיתה ה', נראית כמו תלמידה שקטה וממושמעת. עם זאת, היא מתקשה לעקוב אחר ההוראות, ולעתים קרובות שוקעת במחשבותיה. המורים מתארים אותה כ"ילדה טובה, למרות שלעתים היא חולמנית", ואינם מבחינים בקשיים המשמעותיים. בבית, נועה מתקשה להתחיל להכין שיעורי בית ללא תזכורות חוזרות, ולעתים קרובות שוכחת משימות יומיומיות. הוריה מייחסים זאת לעצלנות או לחוסר מוטיבציה, בלי להבין שמדובר בתסמינים של הפרעת קשב.

"אני תמיד מרגישה שאני לא מספיקה כלום, למרות שאני כל הזמן עסוקה", משתפת מיכל במהלך האבחון. מיכל בת 35, נשואה ואם לשניים, אבל מאז ומתמיד חשה תחושת תסכול מתמשכת. היא מתארת כיצד רשימות המטלות שלה הולכות ומתארכות, ואת התחושה המתמדת של רדיפה אחר הזמן, שגורמת לה לעייפות נפשית ופיזית.

"רק כשהבן שלי אובחן עם הפרעת קשב, הבנתי שגם אני סובלת מאותם תסמינים", מספרת רונית, בת 42. היא החלה לזהות את הדפוסים המוכרים לה מהתנהגותה האישית, כמו דחיינות, שכחה, אובדן חפצים, קושי לעקוב אחרי הוראות ולהתארגן. ההבנה המאוחרת הובילה אותה לתהות כיצד חייה היו נראים אילו הייתה מאובחנת מוקדם יותר - אולי היתה מצליחה להגשים את החלומות הגדולים שלה, או לפחות לעבוד בעבודה שהיא אוהבת?

הפרעת קשב מזוהה לרוב עם ילדים, ובמיוחד בנים, המציגים התנהגות היפראקטיבית. עם זאת, התסמינים אצל בנות, ומאוחר יותר אצל נשים, יכולים להיות שונים ומוסתרים, מה שמוביל לאבחון מאוחר או שגוי.

בספרות המחקרית, המצב הזה מכונה "Hidden disorder", וחשוב להיות מודעים להבדלים בין המינים בהופעת ההפרעה ובאופן הביטוי שלה. הנה חמשת ההבדלים המגדריים המרכזיים בהפרעת קשב שעשויים להיות המפתח לכך.

המחקר מצביע על כך כי בנות מדווחות על פחות היפראקטיביות ואימפולסיביות לעומת בנים, ולכן הן גם מאובחנות יותר עם הסוג ה"שקט" של הפרעת הקשב (ADD), לעומת הסוג ה"היפרי" (ADHD)

תסמיני הפרעת הקשב אצל בנות הם מהסוג השקט יותר

בעוד שבנים עם הפרעת קשב מציגים לעתים קרובות התנהגות היפראקטיבית ואימפולסיבית ותסמינים מוחצנים, התסמינים אצל בנות נוטים להיות "שקטים" יותר. הם מתבטאים לרוב בחולמנות, בהייה, התנתקות והתכנסות פנימה.

לעתים קרובות, בנות עם הפרעת קשב חוות רגשנות יתר ובכי תכוף, מתקשות בשמירה על סדר וארגון ועמידה בלוחות זמנים, וסובלות משכחנות. בנוסף, הן מתקשות לשים לב לפרטים ולשמור על ריכוז במהלך משימות ומשחקים.

במישור החברתי, בנות עם הפרעת קשב עשויות לחוות תחושת אי קבלה, קושי בהסתגלות חברתית ומעורבות יתר במריבות. כאשר מופיעה היפראקטיביות אצל בנות, היא מתבטאת לרוב בדיבור מתמשך ולעתים בלתי נשלט, בקושי בוויסות עוצמת הקול, צחקוקים ובכי, ופחות בהתנהגויות כמו התפרעויות והשתוללויות שמאפיינות בנים.

המחקר מראה כי בנות מדווחות על פחות היפראקטיביות ואימפולסיביות לעומת בנים, ויותר על תסמיני חוסר קשב, ובאופן כללי תסמינים שהם יותר "פנימיים". לכן הן גם מאובחנות יותר עם הסוג ה"שקט" של הפרעת הקשב (ADD), לעומת הסוג ה"היפרי" (ADHD). לצד זאת, מחקרי מוח אף מצביעים על הבדלים מוחיים בין בנות ובנים עם הפרעת קשב.

מחקרים מראים שבנים מאובחנים פי שלושה מבנות למרות שהן סובלות מההפרעה באותה מידה, וארבעה מתוך עשרה מהמורים מדווחים על קושי רב יותר בזיהוי תסמיני הפרעת קשב אצל בנות

תסמיני הפרעת הקשב אצל בנות פחות בולטים לסביבה

היות שתסמיני הפרעת הקשב אצל בנות הם "שקטים" ו"מופנמים" יותר, הסביבה פחות מבחינה בהם (הורים, מורים, ובהמשך חברים או בני זוג), מה שגורם לפספוס של ההפרעה.

מחקרים מראים שבנים מאובחנים פי שלושה מבנות באוכלוסייה כולה, ופי חמישה עד תשעה באוכלוסייה הקלינית, למרות שהן סובלות מההפרעה באותה מידה. במקרים אחרים, האבחון יכול להתרחש בגיל מאוחר יותר, כשהקשיים מתעצמים והופכים לבלתי נסבלים, ומשפיעים על כל היבטי החיים (בית, עבודה, תזונה, שינה ועוד).

מחקר שבדק כיצד תופשת האוכלוסייה את ההבדלים המגדריים בהפרעת קשב מצא כי רוב המורים (82%) והציבור (58%) חושבים שהפרעת קשב שכיחה יותר אצל בנים. הציבור הרחב והמורים חושבים שבנים עם הפרעת קשב נוטים לבעיות התנהגות יותר מאשר בנות (ציבור: 52% לעומת 26%; מורים: 36% לעומת 18%, בהתאמה), וכן שלבנות עם הפרעות קשב יש פחות בעיות בולטות מאשר בנים, כגון חוסר תשומת לב (ציבור: 19% לעומת 11%; מורים: 29% לעומת 10%, בהתאמה), או תחושת דיכאון (ציבור: 16% לעומת 1%; מורים: 12% לעומת 0.0%, בהתאמה).

ארבעה מתוך עשרה מהמורים מדווחים על קושי רב יותר בזיהוי תסמיני הפרעת קשב אצל בנות. הרוב המכריע של המורים (85%) ויותר ממחצית מהציבור (57%) וההורים (54%) חושבים שלבנות עם הפרעות קשב יש סיכוי גבוה יותר להישאר לא מאובחנות.

בנות עם הפרעת קשב מפתחות לעתים קרובות מנגנוני התמודדות כדי להסתיר את הקשיים שלהן. בגלל שהציפייה החברתית מהן היא להיות "טובות" ו"מרצות", הן מנסות להתנהג בצורה הזו

בנות מסתירות יותר את הקשיים שלהן

בנות עם הפרעת קשב מפתחות לעתים קרובות מנגנוני התמודדות כדי להסתיר את הקשיים שלהן, במיוחד בסביבות חברתיות. בגלל שהציפייה החברתית מהן היא להיות "טובות" ו"מרצות", הן מנסות להתנהג בצורה הזו.

כך, הן עשויות להשקיע מאמצים רבים כדי להיראות מאורגנות וממוקדות, למרות שהן חוות בלבול ובלגן פנימי. זוהי גם הסיבה שבנות עם הפרעת קשב מדווחות על דיכאון ועל דימוי עצמי נמוך בשכיחות גבוהה יותר מבנים.

המחקר מצביע על כך שנשים עם הפרעת קשב מחצינות פחות את תסמיני הפרעת הקשב, ושהתסמינים שלהן הם יותר "פנימיים". הן נוטות להלקות ולהאשים את עצמן יותר מאשר בנים ("אני עצלנית"; "אני לא מספיק טובה"), מפריעות פחות בכיתה ויש להן פחות "בעיות התנהגות" הנראות לעין. זוהי גם הסיבה שהמחקר מצא שמורים יפנו פחות בנות לאבחון של הפרעת קשב.

ההורמונים עשויים להשפיע על התסמינים

שינויים הורמונליים בשל המחזור החודשי, כמו גם הריון וגיל המעבר, יכולים להשפיע על תסמיני הפרעת הקשב אצל נשים ולשנות אותם. למשל, המחקר מצביע על ירידה ברמות הורמון האסטרדיול ועלייה ברמות הפרוגסטרון והטסטוסטרון הקשורים בתסמיני הפרעת הקשב, במיוחד בימים שלאחר הביוץ.

מסקנת המחקר היא כי תסמיני הפרעת הקשב עשויים להשתנות בשל קיומו של המחזור החודשי אצל נשים בתגובה לשינויים הורמונליים. עוד נמצא בהקשר זה כי נשים עם הפרעת קשב סובלות יותר מתסמונת קדם וסתית (PMDD) כמו גם מדיכאון אחרי לידה.

נשים עם הפרעת קשב נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעות נפשיות נלוות, כגון דיכאון, חרדה והפרעות אכילה. הסיבה בעיקרה היא משום שהן מסתירות יותר את הקשיים ונוטות יותר להפנימם

תחלואה נפשית נלווית גבוהה יותר

נשים עם הפרעת קשב נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעות נפשיות נלוות, כגון דיכאון, חרדה והפרעות אכילה. הסיבה בעיקרה היא משום שהן מסתירות יותר את הקשיים ונוטות יותר להפנימם.

המחקר מצביע על כך שנשים נוטות יותר לחרדות ודיכאון ולחוסר בוויסות רגשי, כמו גם לאכילה רגשית שיכולה להוביל להפרעות אכילה. עוד נמצא כי הפרעות קשב משפיעות לרעה על ההערכה העצמית יותר בקרב בנות. בנות שנטלו טיפול תרופתי להפרעת קשב היו בסבירות גבוהה פי שלושה לדווח על טיפול נוגד דיכאון לפני אבחון הפרעת הקשב שלהן.

כיצד ניתן למנוע פספוס באבחון ובטיפול?

• הגברת המודעות: העלאת המודעות בקרב אנשי מקצוע והציבור לתסמיני הפרעת קשב אצל בנות, במיוחד לאלו הפחות בולטים.

• אבחון מקיף: ביצוע אבחון הכולל ריאיון קליני מעמיק, שאלונים ומידע מהסביבה הקרובה, שלא מסתמך רק על מבחנים ממוחשבים.

• התאמת הטיפול: פיתוח תוכניות טיפול המותאמות לבנות, המתייחסות להשפעות הורמונליות ולתחלואה נלווית.

• תמיכה רגשית: הענקת תמיכה רגשית לבנות עם הפרעת קשב, במטרה לשפר את הדימוי העצמי ולהפחית תחושות דיכאון וחרדה.

לפרטים על אבחון בנות/נשים לחצו כאן או כתבו ווצאפ.