"אבל תגידי, לא לכולם יש הפרעת קשב?"

שאלה אותי אחת האימהות בקורס הורים.

"כי מאז שאני אמא אני לא מסיימת שום משימה ואני לא מסוגלת לקרוא ספר!".

וואו, אם הייתי מקבלת שקל...

זה מצחיק, פעם התביישו בזה והיום כולם רוצים את זה!

כולם, חוץ ממי שיש לו או לה את זה...

כי למה שירצה להינזף על ידי המורה שהוא לא מרוכז/מקשיב/מאורגן בכל יום?

שהוא מפריע/מפטפט/חולם/מוסח/דחיין/מאבד/שוכח/מסורבל/עצלן?

שאם רק היה מתאמץ היה "מממש את הפוטנציאל" שלו?

וגם בבית, ההורים לוחצים/מתעצבנים/מאוכזבים/לא מבינים?

והחברה מתבאסת ששוב לא הקשיב לה ושכנראה "לא אכפת לו ממנה" (למרות שממש כן!)?

ובצופים כועסים ששוב לא סיים להכין את הפעולה בזמן והכל בבלגאן?

והוא אוכל מלא ג'אנק ולא מצליח להירדם בלילות...

בקיצור, אל תיקחו את זה ממנו. חייו של ילד עם הפרעת קשב הם א-ח-ר-י-ם.

אז למה כולם חושבים היום שיש להם את ההפרעה המדליקה הזו? (ואני יכולה להבין אותם, יש בה כל כך הרבה דברים טובים! למרות שלוקח זמן לגלות אותם ולהוציא אותם במלואם לעולם...).

הם מתכוונים למונח אחר והוא: קשיי קשב.

קשיי קשב יכולים לעלות בתקופות מסוימות בחיים, בעיקר כאלו של לחץ, עומס, דיכאון (או דיכי), חרדה, טראומות, תאונות ועוד, וגם כתוצאה ממסיחים ומסכים (הטלפון ידידינו הטוב) שמציפים אותנו.

ההבדל בין קשיי קשב והפרעת קשב הוא ברור למאבחן, אך לא תמיד למאובחן, ולכן חשוב לבדוק זאת לעומק (כי הטיפול שיעזור אחר לגמרי!).

יש 2 תנאים בהם מתקיימת הפרעת קשב (ולא קשיי קשב):

1. מופיעה בילדות: היא מולדת וצריך לראות סימנים לקשיים מגיל צעיר (היום מסתמכים על עדויות מגיל 12).

2. מופיעה במגוון תחומי חיים: זוהי הפרעת "מטרייה" החולשת על מגוון תחומים ולא רק בלימודים (אלא גם בבית, עם החברים, בעבודה).

מקווה שעשיתי קצת סדר, ושעכשיו תוכלו לבדוק עם עצמכם והוריכם, מה היה שם כשהייתם ילדים, ואיך אתם מרגישים בחיים עצמם.

נשמע מוכר ורוצים לבדוק?

השאלון הבא שפותח על ידי פסיכיאטרים וחוקרים מארה"ב בשיתוף ארגון הבריאות העולמי יכול לסייע למי שסבור שיש לו הפרעת קשב. בדקו את התשובה המתארת בצורה הטובה ביותר את האופן שבו הרגשתם והתנהגתם בחצי שנה האחרונה. אם התשובות שלכם מודגשות בארבע תשובות או יותר, קיים חשד סביר שיש לכם הפרעת קשב וכדאי לגשת לאבחון.

#הורים