הצצה לקליניקה של הנוירולוג: איך מבצעים אבחון להפרעת קשב וריכוז?

פורסם בYNET ב 1.5.24. מי מוסמך לאבחן הפרעות קשב וריכוז? איך בדיוק מתבצע האבחון ואולי בכלל כדאי לוותר עליו ועל התיוג שעלול להגיע בעקבותיו?

פורסם ב

הילד לא מצליח לבצע פעולה שהיא במשך כמה דקות רצופות? הוא מתרוצץ ללא הרף, חסר מנוח וכולם אומרים עליו ש"יש לו קוצים בישבן"? הילדה בוהה ולא מרוכזת בשיעור? בבית לא מצליחה ללמוד יותר מחמש דקות? עכשיו רק נשאר להבין האם באמת מדובר בהפרעת קשב או שאלה סתם קשיי ריכוז והסחות דעת כמו שיש לרובנו.

חלק מההורים בכלל לא מבינים מדוע בכלל כדאי לשלוח את הילד לאבחון ומה הוא יכול לתת חוץ מתיוג של הילד שלהם כ"ההוא שסובל מהפרעת קשב"? ובכן, האבחון הוא קריטי כי הוא נותן שם לקושי והסבר להתנהגות. רק מהנקודה הזו אפשר להתאים טיפול שיעזור בקשיים הקיימים, הנלווים והעתידיים. התעלמות מהקושי רק תחריף אותו בהמשך. בהעדר טיפול עלולות להגיע בגילים מאוחרים הפרעות נלוות כמו חרדה, דיכאון והתמכרויות שונות.

הפרעת הקשב היא נוירולוגית (מוחית) ועל כן שייכת לתחום הרפואה. מכאן שהאבחון שלה מתבצע אצל רופא מומחה בתחום הפרעת קשב: נוירולוג, פסיכיאטר או רופא שעבר התמחות בתחום.

חשוב להבין כי אין שום קשר בין האבחון לנטילת תרופות. הרופא המאבחן לא יכריח אף אחד לקחת תרופות, וזה לא מהווה שום תנאי להליך האבחוני – נטילת תרופות נתונה לשיקולכם בלבד. אפשר ללכת לאבחון דרך קופת החולים או באופן פרטי, אך שימו לב שאתם מגיעים לרופא מומלץ ועתיר ניסיון בתחום הפרעת הקשב.

כיצד הרופא מאבחן?

האבחון מורכב ממספר שלבים: בשלב הראשון, ריאיון קליני שאורך לפחות חצי שעה. בריאיון זה הרופא בודק האם קיימים הקריטריונים לאבחון הפרעת קשב על סמך ספר ההפרעות הפסיכיאטר (DSM). ייתכן שהוא ייעזר בשאלונים לצורך כך. בשיחה תִּשָּׁאֲלוּ על תסמינים של מוסחות ואימפולסיביות - מתי הופיעו הקשיים ואיך הם באו לידי ביטוי בגילים צעירים יותר; באיזו סביבה הם מורגשים - בבית, בעבודה, בלימודים, והאם יכול להיות להם מקור אחר, כמו למשל לחץ או דיכאון.

היות שהאבחון מסתמך על הריאיון הקליני, כשמדובר בילד או ילדה, ההורה המלווה שמכיר אותם היטב הוא זה שיעיד על הקשיים. אפשר גם לכתוב מראש רשימה של התופעות שמאפיינות את הילד ומפריעות לכם ולא.

בחלק מהמקרים, ואין חובה בכך, הרופא ישלב מבחנים ממוחשבים לבדיקת יכולות קשב (כגון TOVA, BRC, (MOXO , Mindstreams. . מבחנים אלו אינם הכרחיים לקבלת האבחנה של הפרעת קשב או היעדרה. רק פרשנותו של הרופא את ממצאי המבחנים, בשילוב הריאיון הקליני, יביאו לאבחנה מדויקת.

סוגי אבחונים נוספים

ישנם סוגי אבחון אשר בודקים גם אספקטים נוספים ומתאימים בעיקר לתלמידים וסטודנטים:

• אבחון דידקטי: בודק תפקודים כגון: קריאה, כתיבה, חשבון, תפיסה, זיכרון וכו'. בסמכות המאבחן לקבוע אם קיימת לקות למידה בתחום הקריאה, הכתיבה או החשבון - דיסלקציה, דיסגרפיה או דיסקלקוליה.

• אבחון פסיכו-דידקטי: זהו אבחון דידקטי שנוספת לו בדיקה של ההיבט הרגשי, שמתבצעת על ידי פסיכולוג. לרוב ניגשים אליו עבור התאמות חריגות בבחינות (החלפת בגרות או מבחן בעל פה).

האם זו תווית?

האם עדיף לחיות עם תוויות של דחיין? עצלנית? תקוע? עצבנית? חרדתי? מופרעת? או אולי כדאי להבין שאף אחד מאלה לא באמת נכון ופשוט להיות מודע יותר ולהכיר במקור לקשיים? ילדים עם הפרעות קשב מסתובבים עם שלל תווית, רק שהן מורידות ומקטינות הרבה יותר.

מה עוד האבחון יכול לתת לכם או לילדיכם?

• נרמול - אנשים רבים מדווחים לאחר האבחון על תחושה שקיבלו חותמת שהם "בסדר", כי יש שֵם למה שהם מרגישים וחווים, הם לא היחידים, יש עוד הרבה כמוהם.

• תובנות חדשות: "פתאום הכול ברור! אני מבין מאיפה זה מגיע!" מבין את עצמי ואפילו זה מעלה בי חיוך

• שחרור מסטיגמות והעלאת הערכה העצמית : "תמיד חשבתי שאני מופרע ואולי קצת איטי וטיפש ביחס לחברים שלי, אבל אחרי שהגעתי לאבחון והבנתי שזו בעצם הפרעת קשב".

• הנגשה לסביבה: יכולת להיות יותר מדויקים עם הסובבים, להנגיש לסובבים את העובדה לגבי מי הילד ומה גורם להתנהגות שלו.

• האבחון יכול להביא לצעד הראשון בדרך לטיפול, להתגברות על הקשיים ולהשגת איכות חיים טובה יותר.