top of page
חיפוש

יש ילדים שלא רוצים להתחפש בפורים – למה זה קורה ומה עושים?

החג השמח ביותר לא תמיד שמח ומבדח עבור כולם והוא עלול להגיע עם רגשות שליליים ותחושת אשמה לגבי חוסר הרצון לקחת חלק בכל הפעילויות • ברגע שנבין את הסיבה זה ישנה את ההסתכלות עבור כולנו.


פורסם ב



אם אתם מבחינים בילדים (גם מבוגרים) אשר מסתובבים עם חור בחולצה במקום שבו אמורה להיות  התווית של הבגד, תוכלו להיות בטוחים שכנראה הם לא ממש ישמחו להתחפש בפורים. 



עבור ילדי הקשב החג השמח ביותר לא תמיד יהיה שמח ומבדח עבורם והוא ילווה ברגשות שליליים ותחושת אשמה, אולם ברגע שהם יבינו שזה "לא באשמתם", זה יכול לשנות עבורם את החיים.


תחום הפרעת הקשב מביא איתו לא מעט "עליהום". הוא מלא באי הבנות וסטיגמות כמו: שלכולם יש הפרעת קשב, או שאבחון הוא רק בשביל תרופות או הקלות ולמה צריך אותו, או שככה אנחנו מקלים על הילדים ולא מחשלים אותם לחיים. הבעיה שילד שגדל ללא הבנה שיש לו הפרעת קשב, יחפש הסבר ל"למה אני מתנהג או מרגיש ככה?". הרבה פעמים ההסבר יהיה הרבה פחות טוב מהפרעת קשב, כמו: אני לא מתאמץ מספיק, אני טיפש.


לא רק הילד ישים על עצמו תוויות כאלו אלא גם הסביבה. אף אחד לא אשם: ככה זה נראה מהצד, הרבה פוטנציאל שלא ממומש,  או במילים אחרות - הוא עצלן. זו התחפושת של הפרעת קשב - עצלן.


בהפרעת קשב יש חוסר בדופמין, שהוא הורמון ההנעה. כמו תפקיד הסטארטר במכונית שגורם לה להתניע ולנסוע, רק שבהפרעת קשב הוא תקול, וזה לא קשור למוטיבציה או למנת המשכל. זו הסיבה שקשה להתחיל פעולות או לשמור על הקשב במשימות פחות אהובות למשך יותר מ-5 דקות. לעומת יכולת להתרכז במשהו שמעניין את ילדי הקשב, שם מופרש דופמין ואפשר להתרכז שעות.


היבט נוסף של הפרעת קשב הוא קושי בוויסות החושי. מכאן הרגישות המוגברת במה שקשור בבדים, ביגוד, מגע, איפור ואפילו התפרים בגרב או התווית בבגד, צלילים, תחושת החול בים, הסלקטיביות בטעמים והתגובות הלא פרופורציונליות, כל אלו קשורים לוויסות החושי. ילדים לא תמיד יכולים להסביר את ההרגשה, זה לא בשליטתם וזה גורם לכל כך הרבה אי נוחות.


והנה פורים הגיע, הילד רוצה להתחפש, הוא מתכנן, ההורים משקיעים, מכינים משלוח מנות, שכנראה הוא לא יתאפק ויפתח לטעום. המסיבה בבית הספר או הגן מגיעה ואחרי שהוא התחפש, תוך שלוש דקות הוא מודיע שזה לא נוח לו! ההורים מתעצבנים, מתאכזבים, מאיימים בסנקציות - והילד לא מסכים להחזיר את התחפושת, לא רוצה לשים כובע ולא יכול לסבול את האיפור.


גם אם יגיע למסגרת וכולם מולו מחופשים, הוא עלול להרגיש תסכול, אבל הוא לא מסוגל להרגיש על גופו את התחושה המאוד צורמת. ולגבי מוזיקה? ברוב המסגרות קיימת בעיה שאינה מטופלת כראוי, התרבות הרועשת, השולחנות והכיסאות שמרעישים בכל תזוזה ויחד עם חלל לא אקוסטי והרבה הסחות מסביב, כל אלו עלולים לגרום לסבל וחוסר מיקוד או הנאה במצב הזה.



אז מה עושים?


אל תפעילו לחץ להתחפש - גם אם פנטזתם יחד על התחפושת והתכוננתם וקניתם ועשיתם והילד גם בבוקר והחליט שהוא לא רוצה ללבוש את התחפושת - שדרו לו שהכל בסדר וזו לא חובה, כי גם כך הם מסתובבים עם תחושה של שונות. 


הסבירו והנגישו את הקושי בוויסות החושי בגובה העיניים - דברו על העובדה שהם פחות אוהבים להתחפש ולמרוח על עצמם איפור, קשורה בהפרעת הקשב וויסות החושי. להנגיש בגובה העיניים ולא כביקורת או תלונה, ממש כפי שיש ילדים שלא אוהבים טעם של מזון מסוים.


נסו למצוא תחפושת עם מרקם בד עדין - בדים עדינים וקלילים יאפשרו לילד/ה להרגיש בהם בנוח. 


דאגו לבגדי החלפה בתיק - במידה והילד/ה בכל זאת הסכימו להתחפש, שלחו סט בגדים להחלפה שיהיו בתיק. אל תשכחו גם זוג נעליים, במיוחד אם התחפושת של הילד כוללת נעלים ייעודיות וחדשות, רוב הסיכוי שהם לא ישרדו איתן את כל היום.


והכי חשוב: לתת לילד/ה לבחור לבד את התחפושת ולזרום לגבי הדמות אותה רוצה לגלם. אל תשכחו שפורים זו הזדמנות להיכנס לדמות ולהתחבר לעוצמה של עצמם.

80 צפיות0 תגובות

Comments


001-whatsapp.png
bottom of page