בייבי בום טרח: איך לעבור בשלום חופשת לידה עם הפרעת קשב?

פורסם ב"הארץ" ב 25.6.25. הצפה חושית, קושי בניהול זמן, עומס רגשי ומתח זוגי הופכים את חופשת הלידה למעגל מתמשך של שחיקה. חמש דרכים לצלוח הורות טרייה.

פורסם ב"הארץ"

"אני קמה בלילה להאכיל, מחזירה את התינוק לעריסה, ובמקום להירדם שוב, המוח שלי מתחיל לגלול רשימות: חיתולים, סידורים, המייל שלא שלחתי. פתאום כבר 4:30 בבוקר", שיתפה יעל (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה), אם טרייה, בקבוצת הפייסבוק "אנשי הקשב".

"כולם אומרים, נוחי כשהוא נרדם. אבל כשהוא סוף סוף ישן, אני מרגישה דחף להתחיל לכבס, לאפות, לפתוח עוד 'טאב'. כעבור שעה הוא שוב ער ואני גמורה מעייפות", תיארה באותה הקבוצה גם איילת, אף היא בחופשת לידה.

"אני אוהבת את התינוק שלי הכי בעולם, אבל הרעש הבלתי פוסק - צעצועים עם מנגינות, בכי, וגם טיפים ועצות מכל כיוון - גורמים לי להרגיש כאילו המוח שלי בורח דרך האוזניים. אני מוצאת את עצמי בוכה יחד איתו", שיתפה אלונה בקבוצה.

חופשת לידה אמורה להיות בועה של חיתולים, חיבוקים וריח של תינוק. אלא שכשהפרעת קשב מצטרפת למשוואה, הבועה עלולה להרגיש כמו קרוסלה שמסתובבת מהר מדי: חוש הזמן מיטשטש, הוויסות החושי מתרסק, ומנגנוני הארגון נמסים לתוך ערימות של כביסה.

נשים עם הפרעת קשב היו בסיכון גבוה פי חמישה לפתח דיכאון אחרי לידה, לעומת נשים ללא ההפרעה. באופן דומה, כרבע מהאימהות עם הפרעת קשב אובחנו עם הפרעות חרדה בשנה שלאחר הלידה, שיעור גבוה פי חמישה בהשוואה לאימהות ללא הפרעת קשב

הריון ולידה בסיכון

לקשיי הקשב והוויסות האלה מתווספים הסיכונים הגבוהים יותר לסיבוכים בהריון או בלידה אצל נשים עם הפרעת קשב, שמשפיעים גם הם על התקופה שאחרי הלידה. כך למשל, מחקר אמריקאי מקיף שפורסם ביוני 2024 בכתב העת BMC Pregnancy and Childbirth מצא כי נשים עם הפרעת קשב נמצאות בסיכון מוגבר למגוון סיבוכי הריון ולבעיות בריאותיות אצל התינוקות שלהן. המחקר ניתח נתונים מיותר מתשעה מיליון הריונות בארצות הברית.

הממצאים העלו שנשים עם הפרעת קשב נטו יותר לסבול מיתר לחץ דם הריוני, מסוכרת הריונית, מרעלת הריון, מאנמיה ומהקאות קשות בהריון, וכן היו בסיכון מוגבר לזיהומים של קרומי השפיר והשליה. בנוסף, שיעור הניתוחים הקיסריים בקרב נשים עם ADHD היה גבוה יותר לעומת נשים ללא ההפרעה.

גם בריאות היילודים הושפעה: תינוקות שנולדו לאימהות עם הפרעת קשב היו בסיכון גבוה יותר להיוולד קטנים לגיל ההריון או עם מומים מולדים. החוקרים מדגישים את הצורך במעקב רפואי קפדני יותר בקרב נשים עם ADHD במהלך ההריון, ובשיקול מעמיק של השפעות ההפרעה גם בהקשר הגופני, לא רק ההתנהגותי.

נקודה חשובה נוספת שנמצאה היא הסיכון הגבוה יותר אצל נשים עם הפרעת קשב לדיכאון אחרי לידה. לפי מחקר שוודי שפורסם ב־2023 בכתב העת Journal of Affective Disorders, נשים עם הפרעת קשב היו בסיכון גבוה פי חמישה לפתח דיכאון אחרי לידה, לעומת נשים ללא ההפרעה.

כ־17% מהאימהות עם הפרעת קשב אובחנו כסובלות מדיכאון לאחר הלידה (לעומת כשלושה אחוזים בלבד באימהות ללא הפרעת קשב). באופן דומה, כרבע מהאימהות עם הפרעת קשב (24.9%) אובחנו עם הפרעות חרדה בשנה שלאחר הלידה, שיעור גבוה פי חמישה בהשוואה לאימהות ללא הפרעת קשב.

בהקשר הזה נמצאה שכיחות גבוהה בהרבה של תסמונת קדם־וסתית קשה (PMDD) בנשים עם הפרעת קשב, וכן יותר תסמינים של מצבי רוח שליליים סביב גיל המעבר. כלומר, לנשים עם הפרעת קשב יש פגיעות מיוחדת לשינויים הורמונליים לאורך החיים.

הורים עם הפרעת קשב – בין אם האם או האב – חווים רמות גבוהות יותר של מצוקה הורית במהלך שנת חייו הראשונה של התינוק, בהשוואה להורים ללא הפרעת קשב

הורות טרייה במצוקה

בחודשים הראשונים לאחר הלידה קורים שני תהליכים מקבילים: התינוק מחפש ויסות חיצוני כל הזמן, וההורה עם הפרעת הקשב זקוק לרגעי איפוס תכופים יותר מתמיד. אם אין מנגנון - נוצר קצר. כך למשל, מחקר שפורסם ב־2022 בכתב העת Infant Mental Health Journal, מצביע על כך כי הורים עם הפרעת קשב – בין אם האם או האב – חווים רמות גבוהות יותר של מצוקה הורית במהלך שנת חייו הראשונה של התינוק, בהשוואה להורים ללא הפרעת קשב.

גורמים כמו איכות שינה ירודה של ההורה, מיעוט תמיכה חברתית ומזג תינוק פעיל או מתקשה בהרגעה תרמו אמנם להגברת המתח, אך גם לאחר שקלולם נותרה הפרעת הקשב של ההורה גורם עצמאי ומשמעותי למצוקה. החוקרים מציעים שהקשיים הידועים של הפרעת קשב, בהם קושי בארגון, אימפולסיביות וקשיי ויסות רגשי, עלולים להחריף תחת הדרישות האינטנסיביות של הטיפול בתינוק.

מחקר איכותני שפורסם ב־2024 באוניברסיטת סיטי בלונדון התמקד בחוויותיהן של נשים עם הפרעת קשב בתקופת ההריון ולאחר הלידה. מתוך ניתוח של ראיונות עומק, עלו כמה קשיים מרכזיים. האימהות תיארו קושי רב בהתמודדות עם הדרישות היומיומיות של טיפול בילדים, תחושות הצפה, אשמה עצמית על חוסר ארגון וסבלנות, ולעתים קרובות תחושת כישלון מול מה ש"תפקיד האם הטובה" מצופה להיות. רבות סיפרו שהגירויים החושיים הכרוכים בטיפול בתינוק כמו בכי, מגע מתמיד והנקה, היו קשים במיוחד עבורן לעיבוד, עקב רגישות תחושתית הנפוצה בהפרעת קשב.

כמו כן, רבות מהמשתתפות הרגישו שנפלו בין הכיסאות במערכת הבריאות. כיון שהפרעת הקשב שלהן לא אובחנה בילדות, הן לא קיבלו התאמות או עזרה, ולאחר הלידה רבות מהן לא זוהו על ידי הצוות כאוכלוסייה בסיכון. הן התמודדו עם סטיגמות סביב הפרעת קשב ("עצלנית או לא בוגרת") וגם סביב דימוי האם ("למה אני לא מצליחה כמו אימהות אחרות?").

בנוסף, כמעט כל הנשים הביעו הקלה מסוימת מכך שאובחנו לבסוף, לעתים רק אחרי הלידות הראשונות. האבחנה אפשרה להן להבין שהקשיים הם לא משום שהן "אימהות רעות" אלא ביטוי נוירולוגי של ההפרעה. לאחר האבחון וקבלת טיפול מתאים, הן תיארו שיפור בדימוי העצמי ובהתנהלות: פיתוח חמלה עצמית ופרספקטיבה חדשה שאיפשרו להן להיות רגועות וסבלניות יותר כלפי ילדיהן, ולשפר את הקשר הורה-ילד.

כל טעות נצבעת מיד בגוון של "אני הורה לא מתאים". רגשות אשמה מתדלקים חרדה, החרדה מייצרת הימנעות, ההימנעות מנפחת את האשמה, מה שגורם למעגל של תשישות רגשית

סימנים של "חופשה"

הפרעת קשב לא יוצאת לחופשה אחרי הלידה – היא רק מחליפה צורה. דווקא ברגעים שבהם נדרשת נוכחות יציבה, שגרה וחזרתיות – כל אלו שבדרך כלל עוזרים לוויסות – מתחלפים באי־וודאות, עומס חושי ושינה מקוטעת. נשים ואבות מתארים בקליניקה אותו דפוס: חופשת הלידה בשילוב הפרעת קשב כמוה כמערכת הפעלה שאינה מותאמת לסביבה רועשת, לא צפויה ועמוסת דרישות. ארבעה מאפיינים עיקריים עולים שוב ושוב:

🍼 הצפת חושים: כשהבית נהיה חדר אקוסטי. בכי, צעצועים מנגנים, אפליקציית מעקב הנקה שמצפצפת כל שעתיים - למי שחי עם קשב כל טריגר כזה קופץ למערכת כמו סירנה. התוצאה: הגוף מתכווץ, האדרנלין מטפס, ופעולות כמו הרמת התינוק, הרגעה והנקה הופכות שדה קרב פנימי. רבים מתארים רגע שבו הקול של התינוק מציף עד כדי רצון פיזי לברוח.

🍼 מחיקת קירות הזמן: דקות נמתחות, שעות מתכווצות. הפרעת קשב מתאפיינת בעיוורון חלקי לזמן. בחופשת לידה העניין מוקצן: היממה נשברת למשבצות של האכלה-הרדמה-החתלה. אם אין תזכורת חיצונית, קל לשכוח דברים חשובים - מסטריליזציה ועד תשלום חשבונות. מנגד, משימות קצרות (כמו ארוחות ושתייה) נדחקות שוב ושוב, עד שסחרור הפיזור יוצר אשמה.

🍼 הקשר הזוגי: ריקוד של תיאום בלתי פוסק. בן או בת הזוג עלולים להפוך לרכזי לוגיסטיקה, ועומס החלוקה אינו מדויק. הצד שאינו חלק מהפרעת קשב מתקשה להבין למה רשימה פשוטה של מטלות לא מתבצעת. הצד עם הפרעת הקשב סופג ביקורת סמויה ("רק תבחרי חיתולים!") וחווה הוכחה נוספת לחוסר תפקוד. אם לא עוצרים את הסחרור הזה, המתח דולף לכל אינטראקציה - החל במי מכין בקבוק ועד מי יוצא לעבודה.

🍼 מטען רגשי: אשמה + חרדה = קיפאון. כל טעות ("שכחתי מוצץ") או כל איחור לחיסון נצבעים מיד בגוון של "אני הורה לא טוב". רגשות אשמה מתדלקים חרדה, החרדה מייצרת הימנעות (כתיבת רשימת קניות מלחיצה, וגלילה באינסטגרם, למשל, תופסת את מקומה), ההימנעות מנפחת את האשמה, מה שגורם למעגל של תשישות רגשית.

חופשת לידה עם הפרעת קשב דומה לגלשן על ים סוער: הגלים מגיעים מהר, הכיוון משתנה בלי אזהרה, והגוף מחפש נקודת ייצוב. אבל עם טיימרים קטנים, עוגנים ויזואליים, חלוקת עומס מודעת וחמלה יומיומית אפשר לא רק לא ליפול, אלא גם ליהנות. התינוק זקוק להורה חי ונושם, לא לגרסה מושלמת, וחשוב לזכור את זה.

לפרטים על קורס ארגון זמן לחצו כאן.