התגלית שמסבירה: למה הילד שלכם בן 10 מתנהג כמו בן 7

פורסם ב"ישראל היום" ב 26.5.25. אחד הממצאים המרתקים ביותר שהוצג בכנס הפרעות קשב וריכוז עוסק בקצב התפתחות המוח - ויש לך השפעה אדירה על ילדי הקשב • הילדים האלה לא "בעייתיים" - הם פשוט מתפתחים בקצב שלהם

פורסם ב"ישראל היום"

הכנס הבינלאומי להפרעת קשב, הנחשב לחשוב ביותר בתחום, הציג בשבוע שעבר מחקרים חדשים ששופכים אור על הדרך שבה אנחנו מבינים את ההפרעה. אחד הממצאים המרתקים ביותר שהוצג בכנס עוסק בקצב התפתחות המוח. חוקרים גילו שעובי קליפת המוח של ילדי הADHD מגיע לשיאו בממוצע שלוש שנים מאוחר יותר מאשר אצל ילדים ללא ההפרעה, במיוחד באזורים הקדמיים שאחראים על תפקודים ניהוליים. בילדים רגילים, אזורים אלה מגיעים לבשלות סביב גיל 7.5, ואילו אצל ילדי ADHD זה קורה רק לקראת גיל 10.5.

"קיים הבדל משמעותי בהתפתחות במוח, פער של 3 שנים בבשלות אזורי המוטוריקה והשליטה, מה שגורם לילדי הקשב להיות ילדותיים יותר, לחוות קושי בוויסות רגשי ולהתמודד עם אתגרים בתפקודים ניהוליים".

זה לא סתם מספרים יבשים. זה מסביר למה ילד בן 10 עם ADHD עדיין מתקשה להתארגן בבוקר כמו ילד בן 7, למה הוא מגיב רגשית בצורה עזה יותר, ולמה קשה לו לתכנן ולבצע משימות. המוח שלו פשוט עדיין לא הגיע לשם. וזה לא עניין של רצון או משמעת - זה ביולוגיה טהורה.

הסוד של המחשבות הנודדות

דבר נוסף שהוצג בכנס ומסביר הרבה מהתופעות הוא הקשר ל"רשת ברירת המחדל" במוח. זוהי מערכת מוחית שפעילה כשאנחנו לא עושים שום דבר מיוחד - כשאנחנו חולמים בהקיץ או נודדים במחשבות. אצל ילדי ADHD, הרשת הזו לא מספיק "נכבית" כשהם צריכים להתרכז במשימה.

תארו לעצמכם רדיו שממשיך לנגן ברקע גם כשאתם מנסים לקרוא ספר. ככה זה מרגיש לילד עם ADHD - המחשבות פשוט ממשיכות "לזרום" גם כשהוא מנסה להתרכז בשיעורי בית. זה לא שהוא לא רוצה להקשיב או לא משתדל - המוח שלו פשוט עובד אחרת.

המחיר החברתי שקורע את הלב

מהנתונים שנחשפו בכנס עולה שמחצית מילדי ADHD נדחים חברתית על ידי חבריהם לכיתה. הסיבה לא מסתורית - הם מתקשים להתמיד בכללי משחק, להמתין לתורם, ולעיתים מתפרצים רגשית באופן שמפחיד או מרחיק ילדים אחרים. זה לא שהם רעים או לא חברותיים - המיומנויות החברתיות שלהם פשוט לא התפתחו באותו קצב.

המציאות המורכבת

אחד הנתונים המדאיגים ביותר מהכנס הוא ש-78% מילדי ADHD סובלים מלפחות הפרעה או בעיה נוספת. שליש עד מחצית מהם סובלים גם מחרדה, כמעט מחצית מאובחנים עם לקות למידה כלשהי, ומתבגרים עם ADHD נמצאים בסיכון פי 5 לפתח דיכאון.

זה מסביר למה הטיפול לא יכול להיות חד-ממדי. לא מספיק לטפל רק בקשב - צריך להסתכל על התמונה השלמה, על הילד כולו.

מה זה אומר לכם כהורים?

ההבנה שהמוח של ילדי ADHD מתפתח בקצב שונה מחייבת אותנו לחשוב מחדש על הציפיות שלנו מהם בכל גיל. אם הילד שלכם בן 10 אבל המוח שלו באזורי השליטה עדיין בן 7, אל תצפו ממנו להתנהג כמו ילד בן 10 רגיל. זה לא עוזר לו ורק יוצר תסכול למשפחה כולה.

במקום זה, אני ממליצה להתמקד בחיזוק המיומנויות החברתיות באופן מכוון, לספק סביבה חינוכית שמותאמת לגיל הנוירולוגי ולא הביולוגי, ולחפש טיפול מותאם שלוקח בחשבון את כל ההיבטים של הילד.

הילדים האלה לא "בעייתיים" - הם פשוט מתפתחים בקצב שלהם. ועם ההבנה והכלים הנכונים, הם יכולים לממש את הפוטנציאל הייחודי שלהם. זה דורש סבלנות, הבנה, וגישה מותאמת - אבל התוצאות שוות את המאמץ.

לפרטים על אבחון מעמיק ומדויק לחצו כאן