הפרעת קשב ותחלואה נלווית

פורסם ב:

הפרעת קשב הינה אחת ההפרעות הנוירו-פסיכיאטריות הנפוצות ביותר.

היא מתבטאת על ידי 3 קבוצות עיקריות של תסמינים: תסמיני קשב, תסמיני אימפולסיביות ותסמיני היפראקטיביות, העלולים לשבש את התפקוד וההתפתחות במגוון תחומי חיים.

הסימפטומים מתחילים בילדות ויכולים להמשך לגיל המבוגר ואף עד גיל העמידה ולגרום גם אז לתחושות של תסכול, ירידה בערך העצמי וחוסר מיצוי.

בקרב מבוגרים, לרוב מוחלשים הסימפטומים של היפראקטיביות ואימפולסיביות, ותסמינים של חוסר קשב תופסים מקום עיקרי. הבעיה היא שתסמינים אלו יכולים להיות מוסווים וממוסכים על ידי תסמינים אחרים, בעיקר פסיכיאטריים, על ידי אסטרטגיות התנהגות שונות שאנשים סיגלו לעצמם, ועל ידי טיפולים עצמיים מסוגים שונים שאיתם הצליחו להתגבר על חלק מהקשיים.

אנו יודעים כיום שיש עדיין מבוגרים רבים שהפרעת הקשב שלהם לא מאובחנת או שאינה מטופלת. הסיבה לכך על פי נייר העמדה של האיגוד הפסיכיאטרי האירופי לשנת 2018 היא התסמינים המסווים, חוסר המודעות והימנעות מסיוע רפואי.

הסיבות והמנגנונים להפרעת קשב

מורכבים משילובים שונים של גורמי סיכון גנטיים, סביבתיים ומבניים מוחיים, יחד עם הפרעה כימית בוויסות של נוירוטרנסמיטור (מוליך עצבי) שנקרא דופמין. אלו גורמים יחד לפתולוגיה מורכבת.

כך, אצל רוב המבוגרים עם הפרעת קשב קיימת בדרך כלל תחלואה פסיכיאטרית נלווית מאובחנת או לא מאובחנת, כגון: לביליות רגשית, דכאון, מצבי חרדה, הפרעה דו קוטבית, תסמונת אובססיבית-קומפולסיבית וכו'. אלו יכולים לגרום לקושי באבחון ובטיפול בהפרעת הקשב.

קיימים מחקרים רבים על הפרעות קשב ותחלואה נלווית

מחקרים רבים במהלך השנים הוכיחו גם קיומה של הפרעת קשב לצד מגוון מצבים נוספים כגון: הפרעות התנהגות, שימוש בסמים, לקויות למידה והפרעות בשינה ובתזונה, ששכיחותם באוכלוסייה זו גבוהה באופן משמעותי בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, ואנו נתקלים בזאת לרוב באבחונים שלנו.

התסמינים של הפרעת קשב עם המצבים הנלווים הפסיכיאטריים והיעדר יציבות רגשית יכולים להשפיע על תחומי חיים שונים עם פוטנציאל גבוה יותר לשיבוש התפקוד ואיכות החיים במגוון תחומים ולהותיר צלקות לאורך שנים, בתחום הלימודי, החינוכי, הכלכלי, התעסוקתי, החברתי, הבינאישי, הזוגי והמשפחתי. לכן, חשוב לזהות את הקשיים בשלב מוקדם ככל שניתן ולהתייחס אליהם בהתאם, בכדי למנוע נזק תפקודי נוכחי ועתידי.

למרות שקיימים מחקרים רבים שתיעדו כי מבוגרים עם הפרעת קשב נמצאים בסיכון להפרעות פסיכיאטריות ושימוש בחומרים מסוכנים, מעט יחסית ידוע עד כמה הפרעת קשב מעלה בקרב מבוגרים את הסיכון להפרעות רפואיות סומטיות. בהתחשב בכך שהם אינם מאורגנים ולא קשובים וכי הם נוטים להעדיף תגמולים/סיפוקים קצרי טווח על פני תגמולים ארוכי טווח, נראה הגיוני שהם אמורים להיות בסיכון גבוה יותר למצבים רפואיים שליליים.

אחד המאמרים המקיפים ביותר בנושא זה פורסם בעיתון JAD (Journal of Attention Disorder) ב- 2018. בפרסום זה, Instanes ועמיתיו מספקים סקירה שיטתית ומעמיקה של הספרות עם מטה-אנליזה של מחקרים שפורסמו בתחום זה במהלך כ 20 שנה. באמצעות שיטות סקירה איכותיות, הם סיווגו את הקשר שבין הפרעת קשב למצבים גופניים סומטיים בדרגות של א) קשר מבוסס דיו ב) קשר טנטטיבי/אפשרי או ג) חסרים נתונים מספקים לקבוע את עוצמת הקשר.

שלושה מצבים עמדו בקריטריונים שלהם להיות קשר מבוסס דיו: אסטמה, הפרעות שינה והשמנת יתר. בסקירתם נמצאו גם ראיות לכך שהפרעת קשב משמשת כגורם סיכון אפשרי לשלושה מצבים נוספים: מיגרנה, מחלת צליאק ומחלות של מערכת הדם.

למרות שהממצאים אינם מבוססים מספיק כדי לקבוע את הקשר בצורה חד משמעית, נתונים אלה מעוררים סקרנות אך אינם יכולים לומר לנו מדוע הסיכון גבוה יותר. אחת ההשערות היא שתסמיני הפרעת קשב מובילים לאורח חיים לא בריא, מה שמוביל לסיכון רפואי מוגבר.

אפשרות נוספת היא שהמערכות הביולוגיות שמבוססות הפרעת קשב קשורות לוויסות גם בחלק מהפרעות רפואיות אחרות. לדוגמא, אנו יודעים שיש חפיפה כלשהי בין הגנים המגבירים את הסיכון להפרעת קשב לבין אלו המגבירים את הסיכון להפרעת אכילה כפייתית והשמנה. אנו גם יודעים שמערכת הדופמין מעורבת בשתי ההפרעות, מה שיכול להסביר את הקשר.

החוקרים מציינים גם כי מצבים רפואיים מסוימים עלולים להוביל לתסמינים המדמים הפרעת קשב. דוגמה לכך הוא מצב של הפרעת נשימה בשינה שיכול להוביל לסימפטומים של עייפות, חוסר תשומת לב וחוסר קשב במהלך היום. נראה שמצבים רפואיים אחרים המתרחשים עם הפרעת קשב הם תחלואות אמיתיות ולא מקרה של הפרעה אחת הגורמת לאחרת.

הממצאים הללו חשובים כדי להעלות את המודעות הן אצל אנשי הקשב והן אצל רופאים ומטפלים שצריכים להיות ערניים לעובדה שרבים מהמטופלים שלהם הסובלים מהשמנת יתר, אסטמה או הפרעות שינה עשויים להיות גם בעלי הפרעת קשב.

על ידי בדיקת חולים כאלה לאיתור הפרעת קשב וטיפול מתאים בהפרעה זו, ניתן לשפר תסמינים של הפרעת קשב וכך גם את ההשלכות הרפואיות הנוספות, וזאת באמצעות "אכיפה" מוגברת במשטר הטיפול הנדרש ושיפור בהתנהגויות וההתנהלות הבריאותית אצל אנשי הקשב.