"הוא פשוט שובב": כשמאחורי התנהגות טבעית בגיל הרך מסתתרת הפרעת קשב

תנועתיות בלתי פוסקת, קושי להתמקד והתפרצויות רגשיות – לא תמיד מדובר בשלב חולף. איפה עובר הקו בין התנהגות נורמטיבית לגיל הרך לבין סימנים מוקדמים להפרעת קשב?

פורסם ב"הארץ"

"כל היום הוא רץ, מטפס, לא יושב לרגע – אבל כולם אומרים שזה גיל כזה, אז לא רציתי להגזים. חשבתי שאולי הוא פשוט אנרגטי במיוחד, ושעם הזמן זה יעבור. אבל עמוק בפנים משהו בי הרגיש שזה מעבר ל'ילד שובב', שיש שם קושי אמיתי שהוא לא בוחר בו".

"הגננת אמרה שהיא מתוקה ויצירתית, רק קצת בחלומות שלה. אבל בבית? היא לא מסוגלת לסיים ציור או לשבת לאכול. היא קופצת מנושא לנושא, כל הזמן מבקשת עזרה, ונראית מתוסכלת כשהדברים לא מסתדרים לה – כאילו המוח שלה רץ קדימה והיא לא מצליחה לתפוס אותו".

"בכיתה א' המורה אמרה שהוא לא מקשיב לה, ואז הבנתי שהוא פשוט לא זוכר הוראות. לא בגלל שהוא לא רוצה – פשוט משהו שם מתפספס. הוא באמת משתדל, אבל בין מה שהוא שומע למה שהוא מצליח לבצע יש מרחק, כאילו המידע פשוט לא נטמע אצלו כמו אצל שאר הילדים".

את התיאורים האלו שיתפו הורים שהשתתפו בקורס להדרכת הורים לילדים עם הפרעת קשב. בשנים האחרונות, יותר ויותר הורים מוצאים את עצמם מתלבטים מול התנהגויות שנראות "טבעיות לגיל", אך במבט מעמיק יותר, עשויות לרמז על התחלה של קושי נוירולוגי. הפרעת קשב אינה נחלתם של בני נוער בלבד: הסימנים הראשונים מופיעים לעתים עוד לפני שהילד לומד לקרוא או לכתוב, ולעיתים מתבלבלים עם "טמפרמנט", "חוסר בשלות", או סתם "שובבות".

בגיל הרך ביותר, הפעוטות עדיין נמצאים בתקופה של רכישת שליטה עצמית בסיסית, ולכן קשה לזהות סימנים מוקדמים. עם זאת, ישנם כמה מאפיינים שאולי יתבררו בהמשך כהפרעת קשב: תנועה בלתי פוסקת, התפרצויות זעם חריפות במיוחד וקושי בהפניית קשב לגירוי חיצוני

לכל גיל סימנים משלו

גילאי שנתיים עד שלוש: כש"טמפרמנט" מסתיר קושי

בגיל הרך ביותר, פעוטות עדיין נמצאים בתקופה של רכישת שליטה עצמית בסיסית, ולכן קשה לזהות סימנים מוקדמים להפרעת קשב. עם זאת, ישנם כמה מאפיינים שאולי יתבררו בהמשך כהפרעת קשב: תנועה בלתי פוסקת גם במצבים שדורשים עצירה (קריאת סיפור, אוכל, פעילות רגועה), התפרצויות זעם חריפות במיוחד, בעיקר כשיש צורך במעבר מפעילות אחת לאחרת, וקושי בהפניית קשב לגירוי חיצוני (הורה שמדבר, חפץ חדש).

מחקר מ-2019 בדק את תסמיני הפרעת הקשב בקרב יותר מ-400 פעוטות בני שנתיים ומצא שמבנה התסמינים אצל בני שנתיים דומה לזה הנצפה בילדים גדולים יותר. המחקר מצא כי כבר בגיל זה התסמינים ניתנים למדידה באופן אמין. עם זאת, חשוב להדגיש כי פעוטות רבים הם סקרנים ותזזיתיים, אך האבחנה היא במידתיות ובתפקוד ביחס לבני גילם, ואם ההתנהגות יוצרת פער תפקודי בגן או בבית.

גן טרום-חובה וחובה: השנים הקריטיות

באזור גיל חמש, כשהילדים נדרשים להשתלב במסגרת חינוכית עם חוקים ברורים, התמונה מתחדדת. הפרעת קשב בשלב זה תתבטא לא רק בחוסר שקט, אלא גם בקושי בוויסות רגשי, במעבר בין פעילויות, ובעיקר בקשיים ביצירת קשרים עם ילדים אחרים.

אצל בנים, הסימנים יכולים להיות בולטים יותר: קמים באמצע מעגל, צועקים בלי לחשוב, מתנגשים פיזית. אצל בנות, לעתים קרובות הסימנים יותר שקטים: חלימה בהקיץ, קושי לסיים משימות, בכי תכוף או צורך מוגבר בחיזוק חיצוני. לילד או לילדה שחווים תסכול יומיומי מהסביבה, מהגננת או מההורים, עלול להיווצר דימוי עצמי נמוך כבר בגיל הגן. התערבות מוקדמת יכולה למנוע פערים רגשיים והתנהגותיים שילכו ויגדלו.

כיתות א'-ב': המקום שבו השעון מתחיל לתקתק

הכניסה לבית הספר דורשת קפיצה בתפקוד: יכולת לשבת לאורך זמן, להבין הוראות מורכבות, לעבוד בקבוצה ולהתארגן באופן עצמאי. אצל ילדים עם הפרעת קשב, זוהי נקודת מבחן משמעותית.הסימנים הבולטים בשלב הזה הם: חוסר עקביות בביצועים (יום אחד מצוין, למחרת כאוס מוחלט), קושי בהתארגנות בבוקר ובמעברים (למשל מהפסקה לשיעור), שכחת ציוד, דילוג על הוראות, קושי בזיכרון עבודה, רגישות תחושתית או רגשית מוגברת. ילדים עם הפרעת קשב בשלב הזה יכולים לפתח התנהגויות "פיצוי" כמו הצחקות בכיתה, הסתגרות או בכי.

מוח של ילדים עם הפרעת קשב מתפתח אחרת, במיוחד באזורים שאחראים על ויסות, שליטה עצמית, זיכרון עבודה ותכנון. זהו לא "חינוך לקוי" או "ילד שלא מתאמץ", אלא חיווט שונה של המוח

הקשב של הסביבה

התפתחות נוירולוגית לא אחידה

המוח של ילדים עם הפרעת קשב מתפתח אחרת, במיוחד באזורים שאחראים על ויסות, שליטה עצמית, זיכרון עבודה ותכנון. זהו לא "חינוך לקוי" או "ילד שלא מתאמץ", אלא חיווט שונה של המוח.

הסביבה כראי

פעמים רבות זו הסביבה – הגננת, ההורה, קבוצת הילדים – שמדווחת על הקושי לפני שהילד מבין שמשהו חריג. שיחות עם צוות הגן הן מקור ראשון לאבחנה בשונות ההתנהגותית. עם זאת, צריך להביא בחשבון שלא תמיד הגננת תדע להבחין בתסמינים הספציפיים של הפרעת קשב, במיוחד אצל בנות, או אצל ילדים חכמים יותר מהממוצע, משום שאין עדיין מספיק מודעות בתחום.

בנות בתת-אבחון

בנות רבות אינן מאובחנות כיוון שההתנהגות שלהן יכולה להיות יותר "שקטה" או מופנמת. במקום התפרצות, הן יכולות לברוח לדמיון; במקום ריצה, הן פשוט נודדות למחשבות. חשוב לזהות את הקושי הפנימי גם כשאין ביטוי חיצוני דרמטי.

השפעה מצטברת על ההורות

הורים לילדי הקשב נוטים לפקפק בעצמם, להתעייף יותר ולחוות תסכולים רגשיים.

אחד הממצאים החשובים הוא שלא נמצא קשר בין עוצמת התסמינים של הילד לבין חומרת החרדה והדיכאון של האם – מה שמרמז שרק עצם האבחנה של הילד והשלכותיה החברתיות והרגשיות, ולא רק ההתנהגות בפועל, הן אלו שמובילות למצוקה

גם ההורים סובלים

כך למשל, נמצא במחקר שנערך בשנת 2009 כי אמהות לילדי הקשב חוות יותר חרדה ודיכאון. המחקר בחן את ההשפעה הרגשית של גידול ילד קשב על אמהות, מתוך הבנה שמדובר לא רק באתגר חינוכי, אלא גם נפשי ומערכתי. התוצאות הראו באופן ברור: אמהות לילדי הקשב סובלות משיעורים גבוהים משמעותית של תסמיני חרדה ודיכאון, לעומת אמהות לילדים ללא הפרעת קשב.

כ-30% מהאמהות בקבוצת ילדי הקשב הציגו תסמיני דיכאון בדרגה קלה עד בינונית, לעומת 10% מהאמהות לילדים ללא הפרעת קשב. גם ברמות החרדה נצפה פער מובהק. מעבר לכך, החוקרים מציינים כי אמהות רבות דיווחו על תחושת עומס מתמשך, ייאוש מתגובות הסביבה, בדידות בקבלת ההחלטות הרפואיות או החינוכיות ותחושת כישלון כאמהות – במיוחד כשההתמודדות כוללת גם התנהגויות מאתגרות, כמו אימפולסיביות, חוסר שליטה רגשית או קשיים בלימודים.

אחד הממצאים החשובים הוא שלא נמצא קשר בין עוצמת התסמינים של הילד לבין חומרת החרדה והדיכאון של האם – מה שמרמז שרק עצם האבחנה של הילד והשלכותיה החברתיות והרגשיות, ולא רק ההתנהגות בפועל, הן אלו שמובילות למצוקה. כלומר, עצם הידיעה "יש לי ילד עם הפרעת קשב" מלווה במטען רגשי כבד, רגשות אשם ומתח יומיומי – גם אם הילד מתפקד יחסית טוב. החוקרים ממליצים אם כן לטפל גם באם, ולא רק בילדי הקשב, שכן הרווחה הנפשית של ההורה היא תנאי הכרחי לשיפור ברווחת הילד.

חמישה סימנים שכדאי לפנות לאבחון:

💡 התנהגות שמתפרשת כ"לא מותאמת גיל" בכמה מסגרות שונות (בית וגן).

💡 קושי מתמיד במעבר בין פעילויות, בהתחלתן או בהשלמתן.

💡 תנועתיות יתר או חוסר מנוחה פנימי שלא נרגעים גם כשהילדים רוצים להתרכז.

💡 שינויים חדים במצב הרוח, תגובות רגשיות קיצוניות למעברים או תסכול.

💡 תלונות חוזרות על קשיי הסתגלות, השתלבות או תקשורת עם ילדים.

ועוד משהו: כבר מגיל חמש אפשר לאבחן הפרעת קשב. המסר העולה מכל המחקרים הוא שהתערבות מוקדמת היא קריטית: זיהוי ותמיכה בילדי קשב יכולים לשפר הן את סיכויי ההצלחה שלהם בבית הספר היסודי והן את הרווחה הנפשית שלהם בטווח הארוך. אמנם אף הורה לא שואף לקטלג את ילדיו – החשש מ"להדביק תווית" מובן וטבעי – אבל הפרעת קשב אינה תווית, אלא עדשה שמסבירה התנהגויות. כשמאבחנים מוקדם, ניתן לבנות עבור ילדי הקשב רשת תמיכה מתאימה, לעזור להם להבין את עצמם ולתת להורים כלים מדויקים. במקום לגלות בגיל 10 שהם "סוחבים" שנים של תסכול, אפשר להתחיל כבר עכשיו לראות אותם באמת – ולעזור להם לפרוח.

לפרטים על אבחון לחצו כאן.