איך לעבור את ליל הסדר עם ילדי הקשב בכיף?

פורסם ב News1 ב 8.4.25. עבור ילד עם קשיי ויסות, ניסיון להכריח אותו "להחזיק מעמד" יוביל כמעט תמיד לפיצוץ: חוסר שקט, קיטורים, הפרעה או אפילו התפרצות רגשית.

פורסם ב News1

ליל הסדר מתקרב, ולא אחת נשמע אנשים שיגידו שאין להם כוח לערב הזה! כמה מאמץ ומתח סביב השולחן והמשפחה, ציפיות משפחתיות, ההגדה ארוכה ואולי ארוכה מדי בעיקר עבור הורים לילדים עם הפרעת קשב. עבורם, המפגש בין חוויית החג המסורתית לבין הצרכים הייחודיים עלול ליצור מתח מיותר. במקום לחוות את החג כזמן של שמחה ומשמעות, הורים רבים מוצאים עצמם במאבק מתמיד בין הרצון לכבד את המסורת, להרגיש יחד וחגיגיות, לבין הצורך להתחשב בילדיהם. מאוד לא פשוט להבין את האתגר של ילדי קשב בליל הסדר.

ילדים עם הפרעת קשב מביאים איתם התלהבות כנה, רגש חי ותשוקה אמיתית - גם אם הם לפעמים מלווים בפחות סבלנות, זה לא הופך אותם לפחות "חגיגיים". להפך - הם מזכירים לנו לחגוג את הרגע, להיות נוכחים, ולראות את הנס שבפשטות.

הקושי שלהם לא נובע מחוסר חינוך, אלא זהו קושי אמיתי שנובע ממאפייני ההפרעה: ישיבה ממושכת בסביבה עמוסת גירויים היא אתגר עצום עבורם. השולחן החגיגי על שפע המאכלים, השיחות המקבילות והטקסים הארוכים, יוצר עומס חושי שילדים עם הפרעת קשב מתקשים לווסת. הבנה זו היא צעד ראשון והכרחי בדרך לחוויית חג מיטיבה להכיר בכך שהקושי אינו מרדנות או חוסר רצון טוב, אלא ביטוי של ההפרעה עצמה.

אסטרטגיות מעשיות לליל סדר נעים יותר

העניקו חרות תנועה - אל תכפו ישיבה רציפה סביב השולחן. אפשרו לילדים לקום ולנוע בין חלקי הטקס השונים, כדי לווסת את האנרגיה ולחזור רעננים יותר לשולחן. חרות התנועה היא אחת החירויות הבסיסיות שילדי קשב זקוקים לה. בכלל, הישיבה הארוכה בסביבה עשירה בגירויים - אוכל, ריחות, קולות, שיחות, הגדה - עלולה לגרום לעומס תחושתי וקוגניטיבי כבד.

עבור ילד עם קשיי ויסות, ניסיון להכריח אותו "להחזיק מעמד" יוביל כמעט תמיד לפיצוץ - חוסר שקט, קיטורים, הפרעה או אפילו התפרצות רגשית. במקום זאת, תנו להם "אישור לזוז" מראש. קבעו הפסקות יזומות במהלך הסדר - אפשר להציע קימה בין חלקי ההגדה, שליחת הילד להביא דבר מה, או אפילו הפסקה מתואמת למשחקון שקט בצד. ילדים רבים מגיבים היטב ל"תחנות" ידועות מראש - הן יוצרות תחושת שליטה וציפייה ברורה.

הכינו עיסוקים נלווים - כשהידיים עסוקות, הראש רגוע - ילדי הקשב מוצאים עצמם לעיתים "תקועים" בין הקטעים השונים של ההגדה. כדי למנוע תסכול, חוסר שקט והתנהגויות של "שעמום", חשוב להכין להם משהו לעשות. למשל: צרו "ערכת חג" מותאמת לילד. אפשר לכלול בה דפי צביעה עם ציורים של משה, קריעת ים סוף, עשר המכות ועוד. אפשר גם להדפיס דמויות מההגדה לצביעה חופשית. משחקי חיפוש מילים או תשבצים הקשורים למילים מההגדה או לסיפור יציאת מצרים. לגו קטן או פאזלים ניידים - כאלה שלא מרעישים ומאפשרים "בריחה" קלה מבלי לנטוש את השולחן לגמרי. העיסוקים האלה לא "מפריעים" לרוח החג - הם למעשה מאפשרים השתתפות שקטה ומותאמת לילד.

תכננו את חוויית האוכל - ילדים רבים עם הפרעת קשב מתקשים בוויסות תחושת הרעב והשובע, ושולחן חג עמוס מהווה אתגר מיוחד. שוחחו איתם מראש על המנות השונות, עזרו להם לתכנן את הארוחה, והרחיקו מהישג ידם מזונות מעוררי רגישות. צרו יחד תוכנית אכילה שתתאים לצרכיהם.

דם סמיך מיין - הכינו את הסביבה המשפחתית - חג של קבלה מתחיל בתיווך רגיש. אחד האתגרים הרגשיים הגדולים ביותר שמלווים הורים לילדים עם הפרעת קשב בליל הסדר, הוא התחושה שהם "צריכים להתנצל" על ההתנהגות של ילדיהם מול המשפחה המורחבת. לרוב, מדובר באנשים קרובים - סבים, דודים, בני דודים - שמגיעים מתוך אהבה, אך לא תמיד מבינים את המורכבות, ולעיתים אף משגרים הערות שמכאיבות מבלי להתכוון לכך - "היא בכלל לא מקשיבה", "פעם ילדים לא היו מעזים להתנהג ככה". כדי למנוע את הרגעים הלא נעימים הללו חשוב להכין לא רק את הילדים לחג, אלא גם את המבוגרים סביבם. זהו צעד של אחריות הורית, שמתחיל עוד לפני הערב עצמו.

עודדו תגובות חיוביות ומכילות - בקשו מהסביבה לשבח מאמצים קטנים של הילד ("כל הכבוד שישבת עד עכשיו!" או "אהבתי ששיתפת את כולנו ברעיון שלך"). מחמאה קטנה יכולה להפוך רגע של קושי להצלחה. אנחנו יכולים לבחור בחג הזה בהתאמה ובקבלה. לא בוויתור על ערכים או מסורת, אלא ביצירת מרחב משפחתי שבו כל ילד מרגיש שייך, רצוי ואהוב - בדיוק כפי שהוא. כך, במקום לנסות להכניס את הילד ל"תבנית החג", נוכל לעצב את החג כך שיכיל את הילד.

כשמקריאים את ההגדה - תנו להם רגע של במה. אולי יש להם רעיון מקורי לשאול שאלה נוספת, או הבנה אישית על מהי חרות בשבילם. אפילו אם זה יישמע מצחיק או מפתיע - זוהי דרך שלהם לקחת חלק, להרגיש שייכים ולחבר בין עולמם הפנימי למסורת. ייתכן שהם יהיו אלה שיציעו לקצר חלקים, לשנות סדר, או להכניס משחק או שיר - נסו להיענות לכך מתוך גמישות. זה לא אומר לזנוח את המסורת, אלא לפרש אותה מחדש, ברוח של הכלה ויצירת חיבור רלוונטי עבורם.

זהו חג שבו אפשר לבחור - לא איך ייראה הסדר, אלא איך ירגיש. ותחושת החרות האמיתית מגיעה כשכולם סביב השולחן מרגישים שמקבלים אותם, כמו שהם - עם הקשב, עם השאלות, עם ההפוגות - ועם הלב הפתוח שהם מביאים.