אבודים בזום: כשהפרעת הקשב מנסה לעבוד מהבית

פורסם ב"הארץ" ב 23.7.25. עבודה מהבית נראית כמו פתרון מושלם להפרעת קשב: בלי רעש, בלי לחצים ובלי עמיתים ב"אופן ספייס". בפועל, השקט שנשאר מותיר את הקשב לבד במערכה מול הררי הכלים והכביסה.

פורסם ב"הארץ"

"אני קמה בבוקר בלי שעון, לכאורה חופשייה, אבל עד שאני מחליטה באיזו משימה להתחיל וכמה זמן להקדיש לה - כבר צהריים. הגמישות הזאת שואבת אותי", כתבה עדי, פרילנסרית בת 41, בקבוצת הפייסבוק "אנשי הקשב".

"פעם, במשרד, הייתי 'קופץ' לבקש עזרה כשלא הבנתי משהו. היום אני בוהה במסך הזום, מחכה שתורי יגיע, ומאבד עניין. הראש שלי כבר גולש לטאבים אחרים", שיתף דניאל, מתכנת בן 35.

"כשאני עובד מבית קפה אני בתנופה, אבל בבית כל צפצוף של מכונת הכביסה מוציא אותי מהריכוז. מה שהיה נשמע על הנייר כמו גן עדן הפך לשדה מוקשים", הוסיף תום, עורך תוכן עצמאי בן 29.

כמעט חצי עשור עבר מאז שהעבודה מרחוק הפכה ממודל חירום למצב קבוע. רוב הארגונים אימצו הסדרים גמישים שמאפשרים לעבוד מהבית – שינוי מבני שהוכח במחקרים ככזה שטומן בחובו יתרונות ברורים, במיוחד עבור עובדים עם הפרעת קשב. הסביבה הביתית עשויה לאפשר יותר שליטה: בחירה של סביבת עבודה שקטה, קביעת לוח זמנים גמיש, התאמה לקצב אישי. גם היעדר הנסיעות והעומס הלוגיסטי של המשרד תורמים להפחתת מתחים ולשיפור האיזון בין הבית לעבודה.

עם זאת, עבור רבים מהעובדים המתמודדים עם הפרעת קשב, העבודה מהבית טומנת בחובה גם קשיים ייחודיים. סביבת עבודה ביתית היא לרוב דלה בגבולות: אין זמני התחלה וסיום ברורים, יש פחות פיקוח חיצוני, ויותר פיתויים זמינים בכל פינה. היעדרה של מסגרת ברורה עלול לערער את יכולות ניהול הזמן, בעוד גורמי הסחת דעת חדשים – כמו מדיה ביתית או מטלות יומיומיות – נכנסים בקלות לתוך יום העבודה. מה שנראה כמו חופש מוחלט, עלול להפוך לקרקע מסוכנת לדחיינות, התפזרות ושחיקה.

העבודה מהבית מטשטשת את ה"צלצול מהגן" שהפרעת הקשב זקוקה לו. בלי נסיעה פיזית חזרה הביתה ובלי סימון ברור של סוף יום, השעון הביולוגי מאבד את העוגנים הטבעיים שלו

בזמן ששנ"צתם

חשוב להבין לעומק את מקורות הקושי שבעבודה מהבית עבור אנשים עם הפרעת קשב, לא רק כדי לאפשר טיפול מדויק, אלא גם כדי להפחית את ההלקאה העצמית שלרוב מלווה אותם ("אני לא אחראי", "אני עצלנית"). זיהוי נכון של המכשולים מאפשר להבין מה דורש התערבות, ומה לא בהכרח מעיד על כשל אישי.

העבודה מהבית מטשטשת את העוגנים ואת הדדליינים שהפרעת הקשב זקוקה להם. בלי נסיעה פיזית חזרה הביתה ובלי סימון ברור של סוף יום, השעון הביולוגי מאבד את העוגנים הטבעיים שלו. עובדים עם הפרעת קשב, שמתקשים ממילא בהערכת זמן, נוטים לדחות משימות ולהיסחף לעבודה בשעות מאוחרות. בבוקר שלמחרת הם קמים מותשים – והמעגל חוזר על עצמו.

מחקר שפורסם ב-2021 בכתב העת Medical Science Monitor, שסקר ממצאים מעשור של מחקרים על מבוגרים עם הפרעת קשב, מצא כי עיוותים בתפישת זמן הם תסמין שכיח אצלם, גם אם הוא לא תמיד מזוהה כמרכזי. אחת התופעות שתוארו היתה התחושה שהזמן "חולף מהר יותר", מה שפוגע ביכולת לתכנן משימות עתידיות ולהעריך את משכן באופן מדויק. החוקרים הדגישו את החשיבות בזיהוי הקושי הזה, והמליצו על הענקת כלים ייעודיים להתמודדות עמו.

מחקר נוסף שפורסם באותה שנה ב־Frontiers in Psychology בחן את הקשרים בין תסמיני הפרעת קשב, דחיינות ותסמינים פנימיים כמו דיכאון וחרדה. ממצאיו הצביעו על כך שאנשים עם רמות גבוהות יותר של תסמיני הפרעת קשב נטו גם לדחיינות גבוהה יותר ולתחושת עומס נפשי משמעותית יותר.

הדחיינות, כשלעצמה, נמצאה כגורם שפוגע במצב הרוח ומגביר תחושת לחץ, בלי קשר לחומרת ההפרעה. מסקנת החוקרים הייתה שמבוגרים עם הפרעת קשב נמצאים בסיכון מוגבר למצבי דיכאון, חרדה ושחיקה נפשית, בין השאר משום שהם נוטים לדחות משימות ולהיקלע שוב ושוב ללחץ של הרגע האחרון.

במשרד מתקיים "מטרונום" חברתי – ישיבות קבועות, עמיתים שמזכירים דד־ליין, מנהלים שעוברים במסדרון – כל אלה יוצרים קצב חיצוני שמכוון את היום

שכחו אותי ביוטיוב

זום, צ'אט, מיילים והתראות, כל אלה יוצרים עומס תמידי על מוח הקשב. בניגוד לסביבה משרדית שבה אפשר לסגור דלת או לעבור לעמדה שקטה, בבית מתערבבים קולות של בני משפחה, כלבים, רחוב ושיחות טלפון. עובדים עם הפרעת קשב מדווחים לא פעם על "פינג־פונג קשב", מעבר בלתי פוסק בין חלונות, משימות ומסכים, שמקשה על קבלת החלטות ועל הגעה לסיום.

מאמר סקירה שפורסם בשנת 2024 ב־Annals of Medicine & Surgery סיכם ממצאים ממחקרים קודמים על ריבוי משימות דיגיטליות והשפעתן על המוח. נמצא כי ביצוע פעולות מקבילות בסביבה דיגיטלית, כמו מעבר בין אפליקציות או כתיבת הודעות תוך כדי צפייה בסרטון, גורם לירידה בתפקודי הקשב, מגביר את העייפות המנטלית ופוגע בזיכרון ובתפקודים ניהוליים כמו סינון הסחות, מיון מידע ותעדוף. ההסבר פשוט: המוח האנושי מתקשה לעבד כמה זרמי מידע בו־זמנית. הפיצול הקשבי מגביר את העומס הקוגניטיבי, מייצר עוררות יתר, אך לא בהכרח משפר את הביצועים.

במשרד מתקיים "מטרונום" חברתי, ישיבות קבועות, עמיתים שמזכירים דד־ליין, מנהלים שעוברים במסדרון, כל אלה יוצרים קצב חיצוני שמכוון את היום. בבית, האחריות נופלת כולה על העובדים. מי שמתקשים ממילא בתכנון, ארגון ותעדוף, הפונקציות הניהוליות שנפגעות בהפרעת קשב, עלולים לגלות שהיום התמלא במשימות שוליות וסרטוני יוטיוב, בעוד שהפרויקט המרכזי נדחה שוב ושוב.

הזירה החברתית היא מצפן חשוב לאנשים בעלי הפרעת קשב: מחיאות כפיים, קריצה משותפת, פידבק ספונטני. במודל מרוחק, היעדר החיזוקים מגביר את תחושת השקיפות. חלקם מפצים בדיבור יתר בזום, אחרים נסוגים ומדווחים על עלייה בתחושת חוסר ערך

אני בלי החבר'ה

מחקר שפורסם ב-2020 ב־Journal of Attention Disorders בחן את ההבדלים בתפקודיהם הניהוליים של מבוגרים עם ובלי הפרעת קשב. בהסתמך על דיווחים עצמיים, נמדדו יכולות כמו תכנון, זיכרון עבודה וגמישות מחשבתית, לצד תסמינים נלווים כמו תנודתיות רגשית ותפקוד כללי ביום־יום.

הממצאים הצביעו על ליקויים משמעותיים בכל תחומי התפקוד הניהולי בקרב הקבוצה עם הפרעת הקשב, ובפרט בקושי לדחות תגובה, בנטייה לאימפולסיביות, בזיכרון העבודה ובכושר הארגון, יכולות שהן קריטיות לניהול עצמי אפקטיבי, במיוחד כשאין מערכת תומכת מבחוץ.

הזירה החברתית היא מצפן חשוב לאנשים בעלי הפרעת קשב: מחיאות כפיים, קריצה משותפת, פידבק ספונטני. במודל מרוחק, היעדר החיזוקים מגביר את תחושת השקיפות. חלקם מפצים בדיבור יתר בזום, אחרים נסוגים ומדווחים על עלייה בתחושת חוסר ערך. הפער בין "הפרודוקטיביות המוחצנת" של עמיתים מערער עוד יותר את הביטחון.

מחקר קנדי רחב־היקף שפורסם ב-2022 ב־Journal of Affective Disorders ניתח נתונים מסקר הבריאות הלאומי (CCHS) בקרב כ־16 אלף מבוגרים, מהם 462 עם הפרעת קשב. הממצאים הראו כי תמיכה חברתית גבוהה, ממשפחה, מחברים או מבני זוג היא גורם מגן משמעותי. מי שדיווחו על רשת תמיכה חזקה היו בסיכון מופחת לחרדה ולדיכאון.

עבודה מהבית היא לא גן עדן טהור ולא גיהינום מוחלט עבור אנשים עם הפרעת קשב. כשמסתכלים עליה נכון היא מרחב פתוח, שבו כל בחירה הופכת למכפיל תוצאה. בלי גבולות, האוקיינוס הדיגיטלי סוחף. עם גבולות מותאמים, אותו אוקיינוס מאפשר לשוט במסלול אישי, גמיש, יצירתי. האתגר המרכזי הוא להנדס לעצמנו את המסגרת שהמשרד סיפק לנו באופן אוטומטי: לשים שעונים, לבקש משגיחים, ולענות על הצורך האנושי בפידבק חי. מי שמצליח לעשות זאת מגלה שהגמישות היא לא אויב, אלא קרקע פורייה לבניית יום עבודה שמתחשב במוח הקשבִי, במקום להתנגש בו שוב ושוב.

לפרטים על אבחון להפרעת קשב לחצו כאן.