כי זה משנה את כל סגנון ההורות שלכם!
במחקר ענק של ד"ר עמלה עינת, הנמשך ב 20 השנים האחרונות, בו נערכו ראיונות עומק עם הורים וילדים, מתגלים ממצאים מפתיעים על ההבדל בין הורים עם וללא הפרעת קשב.
הורה ללא הפרעת קשב
מרגיש יותר אכזבה וכעס כלפי הילד, ונוטה יותר להאשים וללחוץ עליו.
והחדשות הטובות:
הסבר נכון ומקיף של הפרעת הקשב עשוי להעניק פתרון רגשי מספק למצבם הקשה של הילדים ומצוקתם של ההורים.
מה קשור לליקוי ומה לא, איפה אפשר לדרוש ואיפה לוותר? הכל טמון בהבנה של הפרעת הקשב.
ציטוט מהמחקר:
"הבנה של הפרעת הקשב יוצרת גמישות סובלנות ושחרור מסטיגמות של עצלות וחוסר יכולת. היא מעניקה לילד את מודל הלוחם שבעזרתו יתבטאו כישוריו הייחודיים למרות הקשיים. זה מחזק את הקשר ואת האמונה ההדדית בין ההורה לילד".
ומה לגבי ההורה עם הפרעת הקשב?
בין אם ההורה מאובחן או לא הוא מתנהג אחרת. ראשית, חשוב להבהיר שלילד עם הפרעת קשב סביר שיהיה לפחות הורה אחד עם הפרעת קשב, משום שהיא גנטית ועוברת בתורשה. ולכן אם חשים קשיי קשב דומים כדאי לבדוק ולאבחן כי המודעות כשאנחנו היינו ילדים הייתה נמוכה.
הורה עם הפרעת קשב מרגיש יותר דאגה וחרדה מהקשיים והכישלונות המצפים לילד שלו, ומרגיש כאב ואשמה מול המצב, לצד אכזבה ממערכת החינוך.
מה שמדהים הוא שמצבם הרגשי של ההורים האלו נמצא במחקר כבעייתי יותר משל הילדים!
הפגיעה שהם חוו בעברם וההשפעה המגבילה והמכאיבה של ההפרעה גם בבגרות הפריעו במערכת היחסים לעצב תמיכה עבור הילד והשלמה עם עצמם.
ולכן, הפתרון במקרה הזה הוא לספק יחס לקושי ההורי.
סיכום מסקנות המחקר: צריך לספק הדרכה המשלבת מידע והתייחסות להורה.
עוד לפני שמטפלים בילד. כי זה הבסיס...
לפרטים על הקורס הורים שיכול לשנות את כל הדינמיקה בבית כאן.
Comentarios