top of page
חיפוש

נכשל בחשבון, בינוני בעברית: כשהילד חוזר הביתה עם תעודה גרועה

עוד שנת לימודים מסתיימת לה והילדים יחזרו הביתה עם תעודה שאמורה לסכם במספרים ובמילים את הישגיהם בבית הספר. איך כדאי להגיב אם התעודה ממש לא טובה, וממה חשוב להימנע?







היום האחרון של הלימודים מלא באמוציות. יש פרידות, יש חיבוקים, יש צחוק ושמחה ויש גם תעודה שאמורה לשקף את ההישגים בלימודים. עבור ילדים שרגילים לחוות בעיקר הצלחות בבית הספר, יום קבלת התעודות הוא יום מרגש, עוד הצלחה לרזומה. לצד אלה, יש לא מעט ילדים שהיום הזה מחזק אצלם את תחושת הבינוניות, הכישלון, המבוכה והאכזבה.


אף על פי שכל ילד הוא שונה, תעודה עשויה מתבניות מקבעות כמו: "הערכה", "ביקורת" ו"ציון" כאילו כל הילדים אותו הדבר. אמנם אנחנו ההורים לא יכולים להשפיע על התגובות בסביבת הילד לחשיפת הציונים שלו בין חברי הכיתה או על הערות המורים אבל אנחנו כן יכולים להנגיש לו את התעודה בצורה מתאימה כדי למנוע נזקים וצלקות בהמשך.


כשהילד מגיע הביתה עם תעודה, רוב ההורים מתמקדים בציונים. ציון גבוה מפיק תגובות אנרגטיות שמחות וגאות, קול צוהל, חיוך ומילים כמו "כל הכבוד" ו"אלוף". ציון נמוך יוציא מאיתנו השפלת עיניים ושינוי הבעה המשקף אכזבה. הקול יהיה נמוך בהלימה עם הציון, ולפעמים ייאמרו גם מילים כמו "חבל" "אתה מסוגל ליותר" "איך זה קרה". מילים שלא ניתן לקחת בחזרה גם בעוד 30 שנה.


איך כדאי להגיב לתעודה?

חשוב להדגיש בפני הילד, שהוא זה לא הציון ואנו לא מעריכים אותו בהתאם לציון. להצליח זה חשוב אבל מה זאת הצלחה? ילד אשר מתקשה ומצליח לעבור ולא להיכשל, זו הצלחה עבורו, ואילו ילד אשר לרוב מוציא ציונים גבוהים ולפתע יקבל 85 -עשוי להתאכזב כי ירד מהסטנדרט שלו. הכול יחסי בחיים וכך גם אני ממליצה להתייחס לציון. בדקו איך הציון ביחס ליכולות של הילד שלכם בתחום מסוים ולא היכן הוא ממוקם בין אפס למאה.


לילדים עם הפרעת קשב צריך להתייחס אחרת


בין הבעיות השזורות סביב קבלת התעודות, נראה כי ילדים עם הפרעת קשב, נוטים לקבל בתעודה הערות רבות יותר, שכן יש להם קשיים נוספים. אותן הערות בתעודה יגדילו את התסכול ויקבעו את הערך העצמי הנמוך לפעמים שנים קדימה. הערות כמו: "עלייך להתרכז יותר" או "עלייך להימנע מלפטפט ולהפריע בשיעור" אלו הערות אשר לא יעשו שינוי. זה קצת כמו להעיר לילד עם בעיית ראייה: "עלייך לראות טוב יותר". ילדי הקשב מאופיינים בקושי להתרכז יותר מכמה דקות, בפטפטנות מוגזמת ובחוסר ויסות, והם לא ישתנו בגלל הערות בתעודה.


האפיונים הללו הם מוחיים, תוצר של חסור בדופמין במוח, ולכן במקרים אלו אני ממליצה לעדכן את צוות החינוך מראש להימנע מכתיבת הערות מהסוג הזה. אם הן כבר מופיעות בה, יש להבהיר לילד שזה חלק מהפרעת הקשב שלו, ואין צורך לחוש ברע. אפשר לחשב ביחד מה יכול לעזור לו. מומלץ גם לדבר על החוזקות של הילד, כמו היצירתיות, הדמיון, הסקרנות, האמפתיה, משום שערך עצמי נבנה על בסיס איך שהסביבה מסתכלת עלינו ועל בסיס ההצלחות שלנו.


ההתנהגות שלנו ההורים בהחלט יכולה להשפיע גם על הציונים של הילד:


ציפיות: 

לכל ילד יש נטייה לתחום מסוים ואילו בתחומים אחרים הוא עשוי ללכת לאיבוד. כאשר ילדים ישמעו מההורים שלהם שהם מאמינים בהם ומצפים מהם להצליח, הם עשויים להשתדל יותר ,להשקיע ולשאוף גבוה. יחד עם הציפיות כדאי לא ללחוץ על דברים שאנחנו יודעים שלילד יהיה מאוד קשה להגיע אליהם, משום שהוא עשוי לחוות עוד ועוד כישלון ביחס לציפייה שלנו.


תמיכה ועידוד: 

תמיכה ועידוד מחזקים את מערכת היחסים בין ההורה לילד. ילדים שמרגישים שההורים שלהם תומכים בהם, גם כשקשה, מפתחים יותר ביטחון עצמי וחוסן נפשי, מה שעוזר להם להתמודד עם אתגרים בלימודים.


מעורבות: 

עוצמת המעורבות אולי נשמעת כקלישאה, אבל כאשר ההורים מגלים מעורבות בלימודי הילדים, כמו עזרה בשיעורי הבית, או שמגלים התעניינות ועניין בחומר, מיד תוגבר אצל הילדים מעורבות בפעילויות הבית- ספריות.


גישה חיובית:

ציון גרוע לא אומר כלום על הילד, על היכולות ועל האישיות המדהימה שלו. במקום להתמקד בכישלונות, חשוב להדגיש את ההצלחות, גם הקטנות. גישה חיובית ותומכת תעודד את הילד להמשיך לנסות, גם גם כשלא קל לו וגם כשהציון שהוא הביא לא בדיוק ראוי למסגור. תראו לילד היכן הוא חזק וטוב ואיך הוא כן הצליח במקומות אחרים.


מודל לחיקוי: 

ילדים לומדים הרבה מההורים שלהם, גם בלי כוונה. לכן חשוב להעניק חשיבות ללימודים, לקריאת ספרים ולשימוש בידע כללי. זה מהווה עבורם מודל לחיקוי חיובי. חשוב לציין שההשפעה שלנו אינה זהה לכל ילד. ילדים שונים זקוקים לתמיכה ועידוד בצורות שונות. חשוב להכיר את הילד שלנו, את הצרכים הייחודיים שלו ואת אופן הלמידה שלו.



מה לעשות אם הילד לא מרגיש טוב עם התעודה שלו?


שוחחו בגלוי: 

התחילו בשיחה רגועה ופתוחה. שאלו את הילד איך הוא מרגיש לגבי הציונים שקיבל. חשוב להקשיב קשב מלא וללא שיפוט. תנו לו להביע את התסכול שלו.


בלי השוואה: 

הימנעו מלהשוות אותו לאחרים, או לילד שהיה בעבר.


התמקדו במאמץ ולא בתוצאה: 

שבחו את הילד על המאמץ שהשקיע בלימודים, גם אם לא קיבל את הציונים שציפה להם. הדגישו את החשיבות של למידה ותהליך ההתקדמות. עזרו לו לזהות את התחומים בהם הוא הצליח ואת התחומים שבהם יש מקום לשיפור.


עבדו יחד על תוכנית פעולה:

שבו יחד עם הילד ותכננו יחד תוכנית פעולה לשיפור הציונים. ודאו שהתוכנית ריאלית וניתנת להשגה. הציעו לו עזרה ותמיכה לאורך כל הדרך.


הדגישו את החשיבות של למידה:

הסבירו לילד שחשוב ללמוד לא רק בשביל הציונים, אלא גם בשביל ההבנה והידע האישי שלו. שתפו אותו בסיפורים אישיים שלכם על אתגרים שעברתם בלימודים ועל איך התגברתם עליהם. הדגישו את החשיבות של התמדה ונחישות.


היו סבלניים ותומכים:  

אפשרו לילד זמן "לעכל" את התעודה לפני שמדברים עליה. אפשר להציע לילד לעשות פעילות מהנה יחד, לאחר קבלת התעודה לכבוד סיום השנה.


ייעוץ מקצועי:

מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי או לאבחון, אם הילד מתקשה מאוד בלימודים או אם הוא חווה קשיים רגשיים.


חשוב לזכור:

הצלחה בלימודים היא לא הדבר החשוב ביותר. הדבר החשוב ביותר הוא שהילד ירגיש אהוב, מוערך ונתמך. כשאנחנו נותנים לו את זה, אנחנו נותנים לו את הכלים הדרושים לו כדי לצמוח ולשגשג, לא רק בבית הספר, אלא בכל תחומי החיים.

5 צפיות0 תגובות

Comments


001-whatsapp.png
bottom of page