למה אינסולין כן וריטלין לא? כשהפרעת הקשב צריכה "זריקת" דופמין

פורסם ב"הארץ" בתאריך 28.8.24. מקובל לחשוב כי יש לתת טיפול תרופתי לבעיות קשב בתקופות של לימודים וחזרה לבית הספר, אבל הפרעת קשב אינה לקות למידה ובמקרים כמו דיכאון, התמכרויות היא גם יכולה להציל חיים

פורסם ב

"אני סטודנטית ולאחרונה התחלתי טיפול תרופתי באופן קבוע. העומס בתקופת המבחנים לא אפשר אחרת. האם זה הגיוני שאני מרגישה שהכדור עוזר לי בעוד הרבה דברים אחרים? עוזר לי לתקשר יותר טוב עם האנשים סביבי. להגיב ברוגע (יחסית) לסיטואציות מלחיצות. נותן לי הרגשה של שליטה. מעביר לי חרדות לאותם רגעים. אני מרגישה כאילו זה עוזר לי להתמודד עם החיים יותר טוב. באופן כללי ולא רק ללימודים. הגיוני? קורה לעוד אנשים?"

פוסט אנונימי זה, שעלה בקבוצת הפייסבוק "אנשי הקשב", ממחיש את המורכבות סביב הטיפול התרופתי בהפרעת קשב. בעיקר כשיש שרלטנים ברשת שמציעים "פתרונות קסם" חלופיים שאין להם הוכחות מחקריות כלל.

לרוב, ההנחה היא כי הטיפול התרופתי להפרעת קשב צריך להינתן בתקופת בית הספר או אקדמיה, עבור לימודים, אבל הפרעת קשב היא לא לקות למידה ויש לה השלכות על תחומי חיים מגוונים, כמו יחסים חברתיים ("אתה לא מבין סיטואציות חברתיות!"), זוגיות ("את לא מקשיבה לי!"), עבודה ("אתה לא מרוכז בישיבות הצוות"), הורות ("אתה לא יכול לשחק אתי משחק אף פעם!"), ניהול הבית ("את לא מסוגלת להתחיל ולסיים פעולות!") וכמובן הנפש ("אתה לחוץ כל הזמן ומגיב באימפולסיביות!"). בכל הסיטואציות האלה, כמו גםן בנוספות, טיפול תרופתי יכול לעזור.

מחקרים מראים שבקרב מאובחנים עם הפרעת קשב שנטלו טיפול תרופתי הייתה ירידה של 40% בדיכאון, 60% בהתאבדויות, 30% בשימוש בחומרים ממכרים, 50% בעישון

אי שם מעבר לקשב

הטיפול התרופתי בהפרעת קשב מטפל בהשלכות הרבות שהפרעת הקשב עלולה להביא איתה. הוא נמצא כמפחית משמעותית את הסיכון לתמותה ופציעות, פגיעות ראש, שברים, שימוש בחומרים ממכרים, עישון, כישלונות אקדמיים, דיכאון, התאבדויות, עבריינות, בעיות התנהגות והתנהגות רגשית לא מווסתת. מחקרים מראים שבקרב מאובחנים עם הפרעת קשב שנטלו טיפול תרופתי הייתה ירידה של 40% בדיכאון, 60% בהתאבדויות, 30% בשימוש בחומרים ממכרים, 50% בעישון.

מחקר חדש שפורסם החודש מצא כי תרופות להפרעת קשב מפחיתות את הסיכון לתמותה מכל סיבה וגם את הסיכון לפציעות לא מכוונות, כלומר הן יכולות להציל חיים. ה"ריטלין" אשר מוכר על פי רוב, הוא תרופה שקיימת כבר כמעט מאה שנה ואחת הכי נחקרות בתחום הרפואה. הטיפול בהפרעת קשב נמצא כיעיל ביותר (ב80% מהמקרים) וללא תופעות לוואי קצרות או ארוכות טווח כשמתאימים את התרופה נכון.

כיום, קיימות תרופות נוספות ובמינונים שונים, ולא לכל אחד מתאימה תרופה מסוימת, על כן אם מבחינים בתופעות לוואי עם הנטילה, חשוב לחזור לרופא ולעשות התאמה מיטבית יותר, כמו בכל טיפול תרופתי אחר. ההחלטה אם לאמץ טיפול תרופתי תלויה בכם. אפשר להתנגד לצדד אבל חשוב לא לקשר זאת להכרה בעצם קיומה של הפרעת הקשב. הפרעת קשב קיימת ובועטת, בין אם תיקחו עבורה טיפול תרופתי ובין אם לא, וחשוב להתייחס אליה, לאבחן אותה ולמצוא טיפול שעוזר.

שאלו את עצמכם את השאלה הבאה: האם הייתם מתנגדים ליטול אינסולין אם אובחנה לכם סוכרת? מתן אינסולין לחולי סוכרת דומה למתן תרופה לבעל הפרעת קשב - האינסולין עוזר לסוכר והטיפול התרופתי בהפרעת קשב מסייע לדופמין

"זריקת" דופמין למוח

אני מדגישה את הנקודה הזו משום שאני בדיוק אחרי שיחה כואבת עם אימא שהבת שלה עברה אבחון. בדו"ח האבחון נכתב כי התגלו קשיי קשב וריכוז ומומלץ לטפל בהם. האם דיברה אתי רק על הדיסלקציה (לקות קריאה) שאובחנה, והייתה נחושה לעזור לילדה בכל מה שכרוך בלימוד קריאה.

"ומה עם קשיי הקשב?", שאלתי בעדינות. "ראיתי שגם זה כתוב". "אה, לא! אני לא מוכנה בשום פנים ואופן לתת ריטלין!", היא השיבה בנחרצות. "מה הקשר?" שאלתי, הפעם קצת פחות בעדינות, כי קשה לי כמטפלת לראות הפרעת קשב שלא מטופלת. והוספתי: "הפרעת הקשב קיימת בין אם תתני טיפול תרופתי או לא. היא משליכה על כל התפקוד של הבת שלך, כולל הפרעות השינה והאכילה שסיפרת שיש לה, כולל המצוקה הרגשית והבידוד החברתי, מהם היא סובלת מכיתה א'. את כל זה את משליכה לצד בגלל שאת מתנגדת לריטלין?".

תשאלו את עצמכם את השאלה הבאה: האם הייתם מתנגדים ליטול אינסולין אם אובחנה לכם סוכרת? אותה אם שדיברתי איתה סיפרה שהיא צריכה לקנות מכשיר אינסולין יקר לבתה השנייה. על פי השקפת עולמי, מתן אינסולין לחולת סוכרת דומה למתן תרופה לבעל הפרעת קשב - שתי התרופות עוזרות. האינסולין עוזר לסוכר והטיפול התרופתי בהפרעת קשב מסייע לדופמין.

מחקרי MRI מצביעים על הבדל ברור בריכוז הדופמין הנמוך במוח עם הפרעת קשב, לעומת מוח ללא הפרעת קשב. אצל איש הקשב המוח "שואב" בחזרה במהירות גדולה יותר את הדופמין שבסינפסה (המרווח בין התאים במוח). במצב כזה, לא נקלט מספיק דופמין בתא. הטיפול התרופתי מאט את ה"שאיבה" המהירה הזו ומאפשר לדופמין להגיע אל התא בצורה מספקת. כאמור, הדופמין ממלא תפקיד חשוב מאוד במוח ובגוף, ומעורב ביכולות הקשב והריכוז, בתחושות חיוביות כמו אושר ושמחה, בדפוסי שינה ואכילה. חוסר בדופמין יכול לגרום לדיכאון, בעיות שינה, השמנה, וכמובן קשיי למידה.

מחקר מטה-אנליזה מקיף ביותר (800 עמודים) שנערך בשנת 2018, סקר 133 מחקרים שבדקו בקפידה טיפול תרופתי. הממצאים מראים כי בטווח הקצר (חודשיים) הטיפול התרופתי שיפר בצורה מובהקת את תסמיני הליבה של הפרעת הקשב ברמה בינונית עד גבוהה. גם במקרים שבהם המשתתפים לא נטלו את התרופה באופן רציף, אלא בתקופות מסוימות, נצפתה ירידה משמעותית של ההשלכות הקריטיות של הפרעת הקשב.

מחקרים נוספים מראים גם כי לא קיים סיכון בנטילת התרופות (כמו סיכון מוגבר לפסיכוזה, להתקפים, או לאירועי לב), וכי גם בטווח הארוך נצפתה השפעה חיובית לטיפול התרופתי

גם להפרעה יש תופעות לוואי

עוד עניין שמייצר התנגדות הוא החשש מתופעות הלוואי. מחקרים נוספים מראים גם כי לא קיים סיכון בנטילת התרופות (כמו סיכון מוגבר לפסיכוזה, להתקפים, או לאירועי לב), וכי גם בטווח הארוך נצפתה השפעה חיובית לטיפול התרופתי. בנוסף, נכון להיום יש להתאים את הטיפול התרופתי למטופל באופן אישי, בתהליך של ניסוי וטעייה, עד שמגיעים לסוג התרופה ולמינון הטובים ביותר עבורו - תהליך שיכול לקחת זמן.

כשאתם שוקלים טיפול תרופתי, אל תחשבו רק על הלימודים, אלא בדקו עם עצמכם בנוסף: האם אתם מעדיפים להיות מדוכאים, מתוסכלים, עצבניים, בודדים, שמנים, מכורים לסמים או לאלכוהול, פצועים או אפילו אובדניים? האם אתם מעדיפים להיות חסרי תואר, חסרי עבודה קבועה, נטולי זוגיות או חסרי הגשמה עצמית? האם לא מגיעה לכם הזדמנות שווה להצליח?

את הנקודה הזו ממחיש איתי הרמן (הידוע בכינויו "הצ'ייסר"). הרמן, איש בידור וטלוויזיה, מעצב משחקים וחידונאי, אשר השתתף בשעשועון "המרדף" והתגלה כבעל ידע כללי עצום. הוא שיתף אותי בחוויה שלו לגבי הטיפול התרופתי בפודקאסט ("אנשי הקשב"): "פתאום אתה מבין שאפשר לחיות אחרת, פתאום אתה בפוקוס והכול מסתדר, פתאום אתה מבין כמה היה לך קשה". הרמן אובחן וטופל בגיל מאוחר (28), לאחר שהפסיכולוגית שלו הסבה את תשומת ליבו שלקשיים שלו יש מקור ויש שם. כי הקושי קיים גם אם הוא לכאורה שקוף - אם האדם לא צולע, זה לא אומר שהוא לא צולע מבפנים.