מעולים במולטיטסקינג? הביצועים שלכם גרועים

פורסם ב"הארץ". מעבר בין משימות דורש מהמוח אתחול שמתיש את משאבי הקשב. התוצאה: מי שמנסה להרבות במשימות במקביל סובל מירידה ביכולת הריכוז ומהידרדרות במיומנויות קוגניטיביות

פורסם ב"הארץ" ב 26.11.25

"אני מקלידה מייל, מקשיבה לישיבת זום ומנסה לענות לבת שלי בווטסאפ. ברגע אחד אני קולטת שאני לא יודעת מה כתבתי, מה ביקשו ממני, ומה בכלל ניסיתי לעשות", כותבת עדי (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה), בת 37, בקבוצת הפייסבוק "אנשי הקשב".

"אני מבשל, מדבר עם אמא שלי בטלפון, ובמקביל בודק מבזקים. אחרי עשרים דקות אני מגלה ששכחתי מלח, שרפתי את הסיר ושברתי כוס", מתאר דניאל, בן 25.

"בכל פעם שאני מנסה לעבוד ולגלול חדשות על הדרך, אני מגלה שלוקח לי שעות לסיים את מה שבדקה וחצי יכולתי לסגור. אבל עדיין, יש בתוכי קול שאומר שאם אני לא עושה כמה דברים במקביל אני לא אספיק כלום בחיים שלי", משתפת באותה הקבוצה גם רוני, בת 40.

בעשורים האחרונים הפך המונח מולטיטסקינג לאחד מסמלי התרבות הדיגיטלית: אידיאל של יעילות מודרנית, עדות ליכולת להספיק יותר בפחות זמן. כולנו מכירים את השיח הזה - לתמרן, להיות זמינים, לשלוח, להגיב, לנוע בין עולמות עבודה, בית ורשתות במהירות הבזק. אבל מאחורי כל הזוהר הזה מסתתרת אמת פשוטה ומטרידה: המוח האנושי לא יודע לעשות שתי משימות שדורשות קשב בו־זמנית.

סטודנטים שדיווחו על עצמם כמולטיטסקרים נטו להשיג תוצאות נמוכות יותר. הם סברו שהם טובים בריבוי משימות, בעוד שבפועל ביצועיהם היו נמוכים מהממוצע

מולטיטסקרים משיגים פחות

מה שנראה כמו מולטיטסקינג הוא למעשה מעבר מהיר בין משימות. זו פעולה שנראית חכמה אך גובה מאיתנו מחיר כבד של ירידה בביצועים, עלייה בטעויות, תסכול, שחיקה, אובדן זיכרון זמני, ועייפות מחשבתית שמצטברת כמו חוב.

גם המחקר מעיד על כך. במחקר שפורסם ב-2013 בכתב העת המדעי PLoS ONE העבירו למשתתפים שאלוני אישיות והרגלי מולטיטסקינג וכן מבחן קוגניטיבי למדידת היכולת המעשית לבצע ריבוי משימות. נמצא מתאם שלילי בין הרגלי מולטיטסקינג בפועל לבין היכולת הקוגניטיבית לבצע כמה משימות: סטודנטים שדיווחו על עצמם כמולטיטסקרים נטו להשיג תוצאות נמוכות יותר.

בנוסף, הם הפגינו אימפולסיביות גבוהה יותר ונכונות לחפש ריגושים, וכן הערכת יתר של היכולות שלהם, כלומר הם סברו שהם טובים בריבוי משימות, בעוד שבפועל ביצועיהם היו נמוכים מהממוצע. במילים אחרות, מי שמרבה במולטיטסקינג לאו דווקא טוב בכך, להיפך, המחקר מצביע על כך שאנשים הנמשכים לבצע מספר משימות במקביל הם לעיתים קרובות אלה שמתקשים לשלוט בקשב שלהם ולחסום הסחות.

חוקרים מעלים את ההשערה שרבים מאיתנו עוסקים בריבוי משימות לא בגלל מיומנות גבוהה, אלא בשל הקושי לשמור על קשב למשימה יחידה ובשל הנטייה לאימפולסיביות. ממצאים אלו מחדדים את הפער בין תפישה עצמית לבין הביצוע המציאותי של יכולות הקשב.

מחקר נוסף שפורסם ב-2017 בכתב העת Human Communication Research ניתח מתאם בין הרגלי מולטיטסקינג דיגיטלי של בני נוער לבין התפתחות בעיות קשב לאורך זמן. נמצאה הידרדרות בקשב על ציר הזמן בקרב מתבגרים שנטו למולטיטסקינג כבד. בני נוער שהרבו להשתמש בכמה מכשירי מדיה ויישומים בו זמנית דיווחו כעבור זמן על עלייה בתסמיני קשב לקויים (כגון חוסר תשומת לב, נטייה להסחות, וקושי בהתמקדות במשימה אחת), משמעותית יותר מאשר בני גילם שמיעטו בריבוי משימות.

משמעות הממצאים היא שעומס היתר הקשבי המתרחש בעת ריבוי משימות עלול לפגוע בהתפתחות מנגנוני הקשב אצל צעירים. מתבגרים מולטיטסקרים אולי מתרגלים למעבר תכוף בין גירויים, אך המחיר הוא פגיעה ביכולת להתמיד במטלה יחידה לאורך זמן. הממצאים הללו עולים בקנה אחד עם מחקרים קודמים קצרי טווח שמצאו מתאם בין מולטיטסקינג לכשלים בתשומת לב, ומספקים חיזוק לטענה שהתרבות הדיגיטלית התזזיתית עלולה לתרום להחלשת כושר הקשב וההתמקדות לאורך זמן.

כשהמוח נדרש להפסיק פעולה אחת ולעבור לאחרת, הוא מבצע ריסטרט. זה אולי נמשך שבריר שנייה אבל כשזה קורה עשרות פעמים בשעה, המחיר מצטבר, והתוצאה היא איטיות, בלבול וטעויות

משלמים את מחיר היעילות

במציאות שבה התרבות שלנו מעודדת להספיק הכל ועכשיו, הגיע הזמן לפרק את המיתוס הזה ולהבין מה באמת קורה במוח כשאנחנו מנסים לעשות יותר מדי בבת־אחת. חשוב להבין שהמוח שלנו אינו מחשב. כאשר אנחנו עושים כמה דברים יחד, אנחנו בעצם מחליפים ממשימה למשימה במהירות, וכל מעבר כזה עולה לנו זמן ועיבוד.

הסיבה היא שמשימה קוגניטיבית (כמו כתיבה, קריאה, פתרון בעיה, האזנה פעילה) דורשת מהמוח להפעיל מערכות ניהול (כמו זיכרון עבודה, עיבוד מידע, מיקוד, קבלת החלטות).

כשהמוח נדרש להפסיק פעולה אחת ולעבור לאחרת, הוא מבצע ריסטרט קטן, כלומר הוא מאחסן מידע, מחפש את ההקשר מחדש, טוען נתונים חדשים. זה אולי נמשך שבריר שנייה אבל כשזה קורה עשרות פעמים בשעה, המחיר מצטבר, והתוצאה היא איטיות, בלבול, טעויות וחוויה של הראש לא עובד כמו קודם.

המעבר התכוף בין משימות מייצר עומס רגשי סמוי. כל קפיצה בין מייל להתראה, בין מסמך להודעה, מפעילה בגוף תגובת דריכות קטנה שברגעי עומס מצטברת לתחושה של לחץ מתמשך. אנשים רבים מתארים זאת כדופק גבוה, קושי לנשום עמוק, אי־שקט וכתחושה של "אני חייב להספיק עוד משהו". הגוף נכנס למעין עמידת קרב שוב ושוב, עד שמערכת העצבים מתעייפת. זה מסביר מדוע רבים חווים בסוף יום עבודה מול מסכים עייפות שאין לה הסבר פיזי, כי זו עייפות עצבית ולא עייפות שרירים.

הטלפון שנדלק. הוואטסאפ שמבהב. הדפדפן שפתוח על 12 טאבים. העולם הדיגיטלי בנוי כך שיעודד אותנו לעבור בין משימות בלי סוף. כל התראה, כל רעש קטן, כל פופ אפ מעבירים את הקשב למקום אחר. המחיר הוא כפול. הסחת הדעת עצמה גורמת לאיבוד רצף, ובנוסף, החזרה למשימה המקורית מובילה לזמן התאוששות שהמוחזקוק לה כדי להתאקלם בחזרה. בסביבה דיגיטלית, המעברים האלה קורים עשרות פעמים בשעה, לכן אין פלא שתחושת השחיקה ממהרת להופיע.

במשך שנים הוצג המולטיטסקינג כסמל להצלחה מודרנית. מי שעושה יותר נתפש כיעיל יותר, מסור יותר, חרוץ יותר. אבל בפועל, רובנו עושים קצת מזה וקצת מזה ומספיקים פחות. תרבות היעילות המוגזמת הפכה את היכולת לעבוד ברצף למשימה כמעט בלתי אפשרית. אנחנו כבר לא שואלים: מה אני עושה עכשיו? אלא: מה עוד אני חייב לעשות? מה אני מפספסת? מה אני לא מספיק? התוצאה היא מרדף תמידי לא אחרי משימות, אלא אחרי תחושת שליטה שלא מגיעה.

מקבילית המוחות: חמש דרכים להפחתת העומס

ריבוי משימות, עומס דיגיטלי ומעברי קשב מהירים גובים מהמוח מחיר יומיומי. כמה פעולות פשוטות יכולות להחזיר בהירות, רצף ויכולת מיקוד.

🧩 משימה אחת בכל פעם. להחזיר לעצמנו את היכולת לעבוד ברצף של 10–15 דקות על פעולה יחידה, בלי מעברים מיותרים.

🔄 לסגור מעגלים פתוחים קטנים. משימות זעירות שלא נסגרו משאירות את המוח דרוך. סגירה של שתיים-שלוש פעולות קטנות מחזירה תחושת שליטה והתקדמות.

📵 צמצום הסחות דיגיטליות. סילוק התרעות, השתקת וואטסאפ ועבודה במסך מלא מפחיתים עומס עצבי ומחזקות את היכולת להישאר ברצף.

⏸️ מרווחי התאוששות קצרים. דקה של עצימת עיניים, מתיחה או עצירה קצרה מחזירה חדות וקשב.

🎯 רשימת מיקוד. רשימה יומית של שלוש משימות עיקריות בלבד. כשהמוח יודע במה להתמקד, הוא מפסיק לנסות להתמקד בהכל.

חשוב להבין כי המולטיטסקינג מעולם לא היה באמת סימן ליעילות, אלא עדות לאי הבנה של אופן פעולת המוח האנושי. כשאנחנו קופצים בין משימות הקשב נשחק, העומס גדל והביצועים יורדים, עד שהיום הופך מרדף. בסופו של דבר המוח זקוק לרצף, לפעולה אחת ברורה ומוגדרת. ההבנה הזו מחזירה אותנו לבסיס: עבודה איטית יותר, מדויקת יותר, ובעיקר אנושית יותר.

לפרטים על אבחון להפרעת קשב לחצו כאן