לו"ז נמס בחום: חופשת הקיץ עם הפרעת קשב בבית

פורסם ב"הארץ" ב 30.7.25. חופשת הקיץ עבור הורים לילדים עם הפרעת קשב נראית לעיתים כמו תקלה ניהולית מתמשכת, שבה הם נדרשים לג'נגל בין רעש, ריבים מתמשכים ועבודה שמצטברת. איך בכל זאת אפשר לייצר שגרה יחסית כשהגבולות הקבועים נפרצים?

פורסם ב"הארץ"

"זה היום השלישי לחופש. ניסיתי לבנות לוח זמנים, אבל אחרי חצי שעה הילד כבר קפץ על הספה והתחיל לצעוק שמשעמם לו. ואני? מצאתי את עצמי גוללת באינסטגרם במקום להכין ארוחת צהריים", כתבה טלי, אם לשני ילדים, בקבוצת הפייסבוק "אנשי הקשב".

"אני אוהבת את הילדים שלי, אבל כשהם כל היום בבית עם הרעש, הבלגן והשינויים התמידיים – זה מרגיש כמו סופה בתוך הראש. בסוף היום אני מתרסקת מול הכיור ושואלת את עצמי איפה אני בתוך כל זה", הוסיפה נועה, אם לילד עם הפרעת קשב.

"כשהבן שלי חסר מנוחה והבת שלו רק רוצה שקט, אני נהפך לשוטר תנועה. עד שאני מתיישב סוף סוף לעבוד כבר לילה, ואני גמור", כתבה רונן באותה הקבוצה.

לכאורה, מדובר בחופש - שאמור להיות זמן איכות משפחתי מהנה. בפועל, עבור הורים לילדים עם הפרעת קשב, הקיץ הוא שדה של גירויים, תגובות, הפסקות אינסופיות ועומס רגשי. הבית, שבשגרה מתפקד כתחנת מעבר, הופך לזירה המרכזית: בלי מסגרות חיצוניות, בלי עוגנים, ועם תחושות של שחיקה שמחמירות מרגע לרגע.

מחקרים מצביעים על כך שתקופות ללא מסגרת, כמו חופשת הקיץ, מקשות במיוחד על משפחות שחיות עם הפרעת קשב. לא רק על הילדים, אלא גם על ההורים. הלחץ מתגבר, הקשיים צפים, והתחושה הכללית היא של הישרדות – יומית, זוגית, כלכלית ונפשית.

הורים לילדים עם הפרעת קשב מתנהלים לעיתים קרובות על קו דק: מצד אחד אהבה עמוקה ובלתי מתפשרת, ומצד שני – שחיקה רגשית ומנטלית. החופשה מפעילה את כל הטריגרים: חוסר שגרה, רעש מתמשך, תיווך אינסופי בין אחים

הורות בהפרעה

במחקר איכותני שפורסם ב-2022 בכתב העת Plos One, רואיינו הורים לילדים עם הפרעת קשב, כדי לבחון את חוויותיהם בתקופות ללא מסגרת, כמו חופשות. התמונה שעלתה הייתה עקבית: עומס יומיומי, התנהגויות מאתגרות מצד הילדים, ושחיקה גוברת בקרב ההורים.

היעדר שגרה מגביר את הקושי. ההורים תיארו תחושת "24/7 על המשמר" – ללא הפוגה. עייפות, מתחים זוגיים, בידוד חברתי. גבולות מתמסמסים, סדר היום מתפרק, והתגובות מתחלפות בין תסכול, כעס ואשמה. רבים הודו בתחושת כישלון יומיומית ("אני לא מצליח להשתלט על המצב"). והעומס אינו רק רגשי - הורים באותו מחקר סיפרו שנאלצו להפחית שעות עבודה או לוותר עליהן לגמרי כדי להתמודד עם הצרכים של הילדים בבית. התוצאה: פגיעה בהכנסה, ביכולת לתפקד במישורים אחרים של החיים, ובתחושת המסוגלות הכללית.

הקושי אינו נשאר רק בתוך הבית. במחקר שפורסם ב-2019 ב־International Journal of Qualitative Studies on Health and Well-being, רואיינו הורים לילדים עם הפרעת קשב שתיארו תחושת בידוד חברתי ועלבונות חוזרים, דווקא מהסביבה הקרובה. בתקופות מאתגרות, כמו חופשת הקיץ, כשהקשיים צפים לעין כל, ההורים הרגישו מותקפים: מצד משפחה וחברים ("הילד שלך כזה כי אין לך גבולות"), ומצד מערכת החינוך – כמי שלא מצליחים לנהל, להציב ולהכיל.

הורים לילדים עם הפרעת קשב מתנהלים לעיתים קרובות על קו דק: מצד אחד אהבה עמוקה ובלתי מתפשרת, ומצד שני – שחיקה רגשית ומנטלית. החופשה מפעילה את כל הטריגרים: חוסר שגרה, רעש מתמשך, תיווך אינסופי בין אחים. כשאין הפסקת קפה שקטה או רבע שעה לבד, תחושת האשמה מתחזקת ("למה אנחנו לא נהנים מהזמן הזה?").

הפרעת הקשב של הילדים מדגישה לעיתים את החוסר בקשב של ההורים לעצמם. הרצון לשקט, ללמידה ולתחביבים – מתנגש עם הצרכים הדחופים של הבית. הצרכים האישיים נדחקים הצידה, עד שנותרים תסכול, ריקנות ולעיתים תגובות של "הכל או כלום". באותו מחקר, הורים תיארו מציאות של "עבודה סביב השעון". זמן פנוי כמעט ואינו קיים, כיוון שהילדים זקוקים להשגחה וטיפול מתמידים. אם אחת אמרה: "אני אפילו לא יכולה להתקלח בשקט. אם אני מסיטה מבט, הוא כבר במהומה". הורים אחרים סיפרו שהם נמנעים מסידורים או מפגשים חברתיים, כי "אין מי שישגיח", ואין ביטחון שהילדים לא יסתבכו בצרות.

בחופשת הקיץ, כאשר אין בית ספר, המצב מתעצם. ימים שלמים שבהם ההורה נמצא כל הזמן על המשמר, ללא הפוגה. אבות ציינו כי נאלצו לעזוב את מקום העבודה באמצע היום או לקחת ימי חופש חוזרים כדי לעזור בבית. המסקנה ברורה: מחסור בזמן פרטי הוא לא רק אתגר – אלא מקור לחץ של ממש, שמשפיע על התפקוד כולו.

החופש הגדול מוציא את משוואת הכוחות המשפחתית ממצב של איזון. הילד עם ההפרעה עלול "ללטף את קצות העצבים" של האחים שרוצים שקט, מה שיוצר סכסוכים. ההורים הופכים למגשרים, לבוררים, ולעיתים לשופטים

הבית כזירה ניהולית

במהלך שנת הלימודים, הורים נעים בין מסגרות חיצוניות: בית ספר, צהרון, חוגים. בקיץ, הבית הופך ל"משרד פתוח" שפועל 24/7. ההורים מג'נגלים בין הכנת ארוחות, כלים, כביסות, הסעות וסידורים, ובמקביל מנסים לשמור על העבודה וגם על תפקוד בסיסי. ניהול הזמן הופך למאתגר מאוד. כל תוכנית מופרת, השינה מתעכבת, והסחות בלתי צפויות מגיחות מכל חדר.

ילדים עם הפרעת קשב זקוקים למבנה, אבל גם דוחים אותו. גבולות רכים מדי – והכל מתפרק; גבולות קשיחים מדי – ומקבלים מרד. כאשר גם להורים יש הפרעת קשב, קשה להם עוד יותר עם התפקודים הניהוליים הללו, והורים עם תסמינים של הפרעת קשב דיווחו (במחקר הריאיונות) על רמה גבוהה יותר של כאוס ואי־סדר בבית.

החופש הגדול מוציא את משוואת הכוחות המשפחתית ממצב של איזון. הילד עם ההפרעה עלול "ללטף את קצות העצבים" של האחים שרוצים שקט, מה שיוצר סכסוכים. ההורים הופכים למגשרים, לבוררים, ולעיתים לשופטים. ומה עם הזוגיות? כשהכל מתנהל סביב הילדים, הקשר הזוגי נדחק.

עייפות, דחיסות ומחסור בזמן אישי מביאים זוגות למצב של "ניהול לוגיסטי". הורה אחד עשוי להרגיש שלקח על עצמו יותר, ואילו האחר עשוי להרגיש בלתי נראה, במיוחד כשלאחד מבני הזוג ישנה הפרעת קשב. ולראייה, מחקר שפורסם ב־Social Science & Medicine מצא כי הורים לילדים עם הפרעת קשב היו בסיכון גבוה ב־75 אחוז להיפרד או להתגרש במהלך עשר השנים הראשונות להורות, בהשוואה להורים לילדים ללא ההפרעה.

אנשי חינוך ומטפלים יודעים שילדים עם הפרעת קשב זקוקים למבנה ברור אך גמיש, למטלות קצרות וברורות, ולמשוב מיידי. בקיץ, ההורים אינו מחליפים את המורים, אבל נדרשים להמציא מסגרת מחדש. בלי שגרה, הילדים, וגם ההורים עצמם, מתפזרים. הפרעת קשב מייצרת מחד משיכה לגירויים חדשים, אך מהצד השני דורשת שגרה עקבית. בלי "טקסי פתיחה וסגירה", בוקר וערב, היום עשוי "להימרח" והמשימות המשמעותיות (לימוד, טיפול ואפילו כיף איכותי) נדחות.

מחקר איכותני שפורסם ב-2022 בכתב העת Indian Journal of Occupational Therapy ראיין אף הוא הורים לילדים עם הפרעת קשב. ההורים תיארו כי בימי חול עם מערכת שעות ברורה (בית ספר בבוקר, שיעורי בית אחה"צ), ילדיהם מתפקדים טוב יותר. אף שהיו קשיים, עצם הידיעה של "מה בא אחר כך" - עזרה. לעומת זאת, בחופשים או בסופי שבוע, כשלוחות הזמנים מתרופפים, הם שמו לב להחמרה בהתנהגות: הילדים נהיו חסרי מנוחה, התקשו למלא את זמנם, ובמקרים רבים נכנסו ליותר עימותים או העבירו יותר זמן מול המסכים.

החופש הגדול מציב את ההורה והילד עם הפרעת קשב ב"ניסוי" של גמישות קיצונית. במקום לראות בו כישלון מתמשך, אפשר לפרק אותו למשבצות ניתנות לניהול. כשמכירים את הדפוסים, מפחיתים אשמה. כשעובדים עם המוח, ולא נגדו, מתאפשרת תנועה: מהישרדות לתפקוד, ומהתפקוד גם להנאה. הקיץ לא חייב להיות עונש. הוא יכול להיות גם מעבדה עדינה שבה המשפחה לומדת לייצר לעצמה גבולות, חמצן ואפילו רגעים של שמחה על הקירות במקום לטפס עליהם מרוב תסכול.

לפרטים על אבחון לחצו כאן.