"כדור הרס משפחתי": מה קורה להורים לילדים עם הפרעת קשב?

פורסם ב"הארץ" ב 8.7.25. מחקרים מצביעים על מצוקה נפשית גוברת בקרב הורים לילדים עם הפרעת קשב, עם שיעורים גבוהים של דיכאון וחרדה. במרכז ההתמודדות ניצבת שאלה יומיומית אחת: לדרוש או לוותר?

פורסם ב"הארץ"

"אני מרימה לוח משימות צבעוני, קובעת תזכורות ומגנטים, אבל חמש דקות לתוך שיעורי הבית הוא כבר מתחת לשולחן. אני שואלת את עצמי: אולי אני פשוט מצפה לבלתי אפשרי?", שיתפה איילת (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה), אמא לילד עם הפרעת קשב בקבוצת הפייסבוק "אנשי הקשב".

"כל ערב אני מכינה רשימת 'תיק הקשב' למחר: שני חטיפים זהים, בקבוק קפוא, חוברת חשבון וחולצה. אבל בבוקר זה מתפוצץ. היא בוחרת חולצה אחרת, שוכחת את החוברת, ואני חוזרת מותשת לנקודת ההתחלה", סיפרה באותה הקבוצה דניאלה, אם לילדה עם הפרעת קשב.

"אני כל כך רוצה שיצליח. שאהיה בשבילו עוגן, מורה, אבא. אבל כשאני רואה אותו שוכב על הספה שעה ולא מסוגל להתחיל משימה פשוטה, אני מרגיש תסכול עד העצם", שיתף בקבוצה גם רון, אב לילד עם הפרעת קשב.

קשה להיות הורים, אבל קשה יותר להיות הורים לילדים עם הפרעת קשב. הורים כאלה מוצאים את עצמם לעיתים קרובות מתהלכים על חבל דק - מצד אחד, הרצון להציב גבולות ויעדים מקדמים. מהצד האחר, הידיעה שמערכת העצבים של אותם ילדים מתפקדת אחרת - עם זמן תגובה ארוך יותר, צורך בריגוש, קושי בדחיית סיפוקים ורגישות חסרת פרופורציה לביקורת. התוצאה? לא פעם ההורים מרגישים כמו "שוטרים", הילדים חווים כישלון או הצפה רגשית, והמרחב המשפחתי כולו נע בין ייאוש לחרדה.

מחקר בדק הורים לילדים עם הפרעת קשב ומדד רמות דיכאון, חרדה והתמודדות באמצעות שאלונים. התוצאות העלו תמונה מדאיגה של בריאות נפשית של ההורים - כ-36% סבלו מתסמיני דיכאון בינוניים עד חמורים, וכ-39% דיווחו על רמות חרדה בינוניות עד גבוהות

משפחה תחת הפרעה

מחקר איכותני שפורסם ב-2024 בכתב העת BMC Psychology בחן הורים לילדים עם הפרעת קשב. במחקר זה נערכו ראיונות עומק ודיונים קבוצתיים עם הורים, ונמצא כי ההורים מתמודדים עם מגוון קשיים פסיכולוגיים, חברתיים וכלכליים. כך, ההורים דיווחו על תחושת סטיגמה חברתית חזקה ועל דאגה מתמדת לעתיד הילדים. רבים מהם סבלו מחוסר תמיכה מהסביבה, משחיקה נפשית ומקונפליקטים זוגיים בשל עומס הטיפול בילדים. שלושה נושאים עיקריים שעלו היו: אתגרים חברתיים (כגון בידוד חברתי וסטיגמה), אתגרים כלכליים (עלות טיפול ואובדן ימי עבודה) ואתגרים נפשיים (לחץ, חרדה ואשמה עצמית).

מחקר נוסף שפורסם ב-2019 בכתב העת Health Well-being חקר לעומק את תחושת הלחץ של הורים לילדים עם הפרעת קשב. ההורים רואיינו וענו על שאלונים. במחקר עלו ארבעה נושאים מרכזיים שתיארו ההורים: התנהגות הילד כ"כדור הרס": תחושה שההתנהגות האימפולסיבית של הילד הורסת את השגרה וההרמוניה בבית; "מלחמה בבית": מאבק יומיומי להציב גבולות ולשמור על משמעת, היוצר עימותים מתמידים; "משפחה חצויה": הרגשה שהמשפחה מתפרקת לאור מתחים בין בני הזוג ובין ההורה לילד; וצימאון לתמיכה: הורים הביעו צורך נואש בעזרה חיצונית. רבים מההורים תיארו שילוב רגשות עז - הם אוהבים את ילדם אך לעיתים "לא אוהבים את ההתנהגות שלו", והם תיארו ייאוש, צער, אשמה וכעס מחזוריים. נמצא כי כ-45% מההורים במחקר דורגו עם רמת לחץ קלינית.

מחקרים אחרים אף מצאו כי הורים לילדים עם הפרעת קשב חווים יותר חרדה ודיכאון. כך, מחקר שנערך ב-2024 ופורסם במגזין Children, בדק 151 הורים לילדים עם הפרעת קשב ומדד רמות דיכאון, חרדה והתמודדות באמצעות שאלונים. התוצאות העלו תמונה מדאיגה של בריאותם הנפשית של ההורים - כ-36% סבלו מתסמיני דיכאון בינוניים עד חמורים, וכ-39% דיווחו על רמות חרדה בינוניות עד גבוהות. איכות החיים של ההורים נמצאה בירידה, במיוחד בכל הקשור ליחסים החברתיים. בחינה מגדרית הראתה כי אימהות דיווחו על יותר חרדה מאבות.

מסגרת קשיחה עם "כיסי בחירה" מובנים, משיגה שיתוף פעולה גבוה יותר מכל משטר תגמולים נוקשה אצל ילדים עם הפרעת קשב. חשוב להבין שגמישות איננה ויתור – אלא התאמה

עת לדרוש ועת לוותר

המחקר מצביע על קשיים משמעותיים איתם מתמודדים הורים לילדים עם הפרעת קשב. למעשה, השאלה: "מתי צריך לדרוש מהילדים ומתי צריך לוותר להם?" צפה כמעט בכל בית ומטרידה הורים רבים. הסוגיה הזו מציפה ארבעה היבטים עיקריים.

🏓 מאמצים ועומסים גדולים - ילדים עם הפרעת קשב מסוגלים להתאמץ, אבל נשברים מהר יותר מעומס קוגניטיבי ורגשי. מטלה שנראית "קטנה" על הנייר (למשל, לפתור עשר שאלות חשבון) כרוכה עבורם במאמץ שמתבטא בתחושת עייפות מוקדמת, כאב ראש או התפרצות רגשית. אם הדרישה חוצה את סף הוויסות שלהם, היא מפסיקה להיות "אתגר" והופכת ל"עומס". הסף הזה משתנה מיום ליום, ולכן הציפייה להישג קבוע עלולה להתנפץ שוב ושוב.

🏓 תפקודים ניהוליים - כל פעולה רגילה, כמו לארוז תיק או לעבור בין מקצועות, דורשת תפקודים ניהוליים: סדר, ארגון, תכנון, בקרה, ויסות. אצל מי שסובלים מהפרעת קשב, תפקודים אלו לקויים. ילדים עם הפרעת קשב מנהלים במקביל הסחות, תנועת גוף, רעשי רקע ומחשבות קופצות. כאשר מבקשים מהם לעמוד בסטנדרט "רגיל", הם כבר מגיעים מרוקנים ואינם מסוגלים לכך. ההורה רואה "חוסר מוטיבציה", אך בפועל מדובר במיכל דלק ריק. זיהוי המיכל הזה הוא קריטי כדי שלא נדרוש מהילד להתאמץ בזמן שאין לו דלק.

🏓 מעגל האשמה והחרדה - ציפיות גבוהות שאינן מתממשות יוצרות אצל הילדים חוויה חוזרת של כישלון – "אנחנו אף פעם לא עומדים בדרישות" – ובהמשך גם חרדה: "עוד רגע נאכזב". ההורים, שחווים אכזבות חוזרות, מגיבים בהעלאת הווליום או בוויתור מוחלט. כך נולד פינג־פונג רגשי: דרישת יתר מובילה לכישלון, ומשם לאשמה – ואז להקשחת הגבול או ויתור קיצוני. שבירת המעגל דורשת ציפייה שמותאמת למוח – לא רק לגיל.

🏓 גמישות - גמישות מבנית, כלומר מסגרת קשיחה עם "כיסי בחירה" מובנים, משיגה שיתוף פעולה גבוה יותר מכל משטר תגמולים נוקשה אצל ילדים עם הפרעת קשב. חשוב להבין שגמישות איננה ויתור – אלא התאמה. התאמת ההנחיות מאפשרת לילדים לחוות שליטה מסוימת, להצליח, ולהתקדם בהדרגה. כלומר: לא לצפות לבלתי אפשרי, אלא לבנות מדרגות אפשריות שמובילות לשם. כשם שנותנים התאמה של הארכת זמן בבית הספר, כך יש להתאים גם את הסביבה, כולל הבית וסגנון ההורות, לילדים עם הפרעת קשב.

כאמור, לא פשוט להיות הורים לילדים עם הפרעת קשב ולדעת מתי אפשר לדרוש ומתי צריך לוותר. המפתח טמון בהבנה כי דרישה מותאמת מוח יוצרת אופק התפתחותי, ואילו דרישה המנותקת ממגבלות פיזיולוגיות מייצרת רק אשמה ותסכול. היומן המדויק, הטיימר, ההפסקות, הגמישות, ובעיקר ההבנה וההכלה, הם הפלטפורמה שמאפשרת לילדים וגם להורים למצות כוחות ולא להיכנע לכאוס. השאלה איננה אם לצפות, אלא איך לצפות. חשוב לזכור שבסופו של דבר, המטרה איננה לגדל רובוטים יעילים, אלא בני אדם צעירים שמכירים במגבלותיהם ויודעים כיצד להתייחס אליהן, ולא פחות חשוב מכך - מכירים גם בחוזקותיהם ומצליחים להבליט אותן.

למידע על אבחון לחצו כאן.