"אפילו לבחור מהתפריט אני לא מצליח": כשכל החלטה קטנה היא פרויקט

פורסם ב"הארץ" ב 28.5.25. מחקרים מראים שאנשי הקשב נוטים לבחור באופציה מיידית גם אם היא פחות משתלמת. למה זה קורה, ואילו כלים יומיומיים יכולים לעזור לקבל החלטות טובות יותר.

פורסם ב"הארץ"

"לפעמים אני עומד מול תפריט, וחמש דקות אחר כך אני עדיין קפוא - לא יודע אם להזמין פסטה או סלט. זה נשמע מגוחך, אבל התחושה היא כמו תקלה במערכת", שיתף עידן (שם בדוי) בקבוצת הפייסבוק "אנשי הקשב".

"בישיבות צוות אני יודעת בדיוק מה צריך, אבל כשמגיע הרגע לומר את זה, הראש שלי מתמלא רעש. בסוף אני בוחרת לשתוק - ואז מתחרטת", כתבה שם גם דקלה. דניאלה, אם לילד בן תשע, שיתפה גם היא בקבוצה דברים דומים: "כשמבקשים ממני לבחור חוג לילד, אני גולשת לשעות של חיפושים ולא מצליחה לסגור. ככל שיש יותר מידע, כך אני תקועה יותר".

עבור מי שחי עם הפרעת קשב, גם החלטות יומיומיות - מה לאכול, מתי לדבר, לאיזה טיפול לפנות - עלולות להפוך למסלול מכשולים פנימי. עודף מידע, רעשי רקע, קושי לשקלל ולבחור, תחושת הצפה ולעיתים גם חרטה. הבחירה, עבורם, היא לא פעולה - אלא אתגר. כזה ששווה להתעכב עליו.

אצל אנשים עם הפרעת קשב רשתות המוח האמונות על בקרה מתקשות "לכבות" רעשי רקע. התוצאה: גירויים רבים מדי נשארים בשדה הקשב, וכשצריך לחדד בחירה, מנגנון הסינון קורס

חושבים מהר, מסננים לאט

אצל אנשים עם הפרעת קשב רשתות המוח האמונות על בקרה מתקשות "לכבות" רעשי רקע. התוצאה: גירויים רבים מדי נשארים בשדה הקשב, וכשצריך לחדד בחירה, מנגנון הסינון קורס. העלות המיידית היא דילול משאבי החלטה; העלות העקיפה היא עייפות מנטלית שמדרבנת לעתים החלטה אימפולסיבית ("רק שייגמר").

מחקר שבדק את ההיבט הנוירולוגי של הפרעת קשב מצא ליקויים בשלוש רשתות מוח עיקריות שקשורות בקבלת החלטות: רשת ברירת המחדל, שאחראית על חשיבה פנימית ותכנון עתידי; הרשת החזיתית-סטריאטלית דורסלית, שמנהלת תפקודים ניהוליים כמו תכנון, השוואת אפשרויות ושיקול דעת; והמערכת הדופמינרגית של הרשת הוונטרלית, שמעבדת רמזים לערך עתידי וקשורה ביכולת לחכות לתוצאה. כשהרשתות האלה אינן פועלות באופן תקין, אפילו החלטות פשוטות נעשות קשות ומעייפות.

אצל אנשים עם הפרעת קשב, רמות קורטיזול (הורמון הסטרס) עולות גם במטלות שגרתיות כמו בחירת מסלול נסיעה. הלחץ מגביר חשיבה של "שחור-לבן" - או דחייה אינסופית או זינוק ללא בדיקה

הצורך לבחור מפעיל מערכות רגשיות. אצל אנשים עם הפרעת קשב, רמות קורטיזול (הורמון הסטרס) עולות גם במטלות שגרתיות כמו בחירת מסלול נסיעה. הלחץ מגביר חשיבה של "שחור-לבן" - או דחייה אינסופית או זינוק ללא בדיקה. מעגל זה מזין תחושת כישלון ("עשיתי טעות") המחזק הימנעות מבחירות עתידיות.

חוקרים ישראלים בדקו האם הסיבה לקושי בקבלת ההחלטות נובעת מהחלטות לא מספיק טובות או מהנטייה לקחת סיכונים. נמצא כי הליקויים בקבלת החלטות בהפרעת קשב נובעים בעיקר מהנטייה לקבלת החלטות לא אופטימליות, כלומר בחירות שהערך הצפוי שלהן נמוך יותר, ולאו דווקא מנטייה מהותית לחפש ריגושים או סיכונים. ממצא זה מדגיש שהקושי העיקרי אצל אנשים עם הפרעת קשב הוא ביכולת להעריך נכון את התועלת והנזק של אפשרויות, ולא בהכרח תשוקה מוגברת לסיכון כשלעצמו.

אנשים עם הפרעת קשב נמשכים יותר לתגמולים מידיים, גם אם קטנים יותר, לעומת ההמתנה לתגמולים גדולים יותר, בהשוואה לאנשים ללא הפרעת קשב

נמשכים לתגמולים מידיים

עוד נמצא בהקשר הזה כי אנשים עם הפרעת קשב נמשכים יותר לתגמולים מידיים, גם אם קטנים יותר, לעומת ההמתנה לתגמולים גדולים יותר, בהשוואה לאנשים ללא הפרעת קשב. מעניין לציין שההבדל במידת האימפולסיביות בהחלטות היה דומה בעוצמתו במחקרים עם ילדים ובמחקרים עם מבוגרים – כלומר הגיל כשלעצמו לא שינה דפוס זה. כמו כן, לא נמצאו הבדלים בין מחקרים שהשתמשו בתגמולים אמיתיים (כסף אמיתי) לבין כאלה שהשתמשו בתגמולים היפותטיים.

מחקר אחר בדק האם הנטייה של אנשים עם הפרעת קשב להעדיף תגמולים מידיים ולא לחכות היא תופעה ספציפית לעיכוב בזמן ("קשה לחכות"), או שמא היא משקפת חוסר מוטיבציה כללי המופיע מול דרישות של מאמץ ("לא רוצה להתאמץ"). תוצאות המחקר באשר למאמץ הצביעו על כך שלא נמצא הבדל בין הקבוצות: אנשי הקשב לא הפגינו נכונות פחותה להשקיע מאמץ נוסף עבור פרס גדול. כלומר הם מוכנים להתאמץ, רק מתקשים לחכות.

תוצאות אלה מצביעות על כך שהנטייה לקבל החלטות אימפולסיביות (לבחור בסיפוק מיידי על חשבון רווח עתידי גדול יותר) היא מאפיין מרכזי ויציב בהפרעת קשב. ממצאי המטא-אנליזה מחזקים את ההבנה התיאורטית שהפרעת קשב קשורה לליקוי במנגנוני הערכת תגמולים עתידיים וסובלנות לדיחוי, מה שעשוי לתרום להתנהגויות אימפולסיביות בחיי היומיום. הידיעה שהמאפיין הזה כה עקבי, מדגישה את החשיבות של התערבויות המנסות ללמד דחיית סיפוקים או לספק חיזוקים מידיים יותר במסגרת טיפולית, חינוכית או משפחתית עבור אנשי הקשב.

רבים מאנשי הקשב מעידים על חרדת ביצוע חברתית סביב החלטות קבוצתיות, כמו הזמנת מסעדה או קבלת הצעה מקצועית. חשש מביקורת גורם להגזמה בחיפוש "החלטה מושלמת", דבר המעמיק את התקיעות

סובלים מדחייה חברתית

רבים מאנשי הקשב מעידים על חרדת ביצוע חברתית סביב החלטות קבוצתיות, כמו הזמנת מסעדה או קבלת הצעה מקצועית. חשש מביקורת גורם להגזמה בחיפוש "החלטה מושלמת", דבר המעמיק את התקיעות. מנגד, רצון לרצות עלול להוביל להסכמה מהירה ללא בחינה, ולהצטער בדיעבד.

מחקר נוסף מצא כי ילדים עם הפרעת קשב נטו הרבה יותר לבחור באופציות המתגמלות מידית אך הקטנות, במקום להמתין לאופציות גדולות יותר בהמשך, מה שמרמז על אימפולסיביות בהחלטות. נתון זה ניבא באופן משמעותי את רמת הבעיות החברתיות שדווחו ארבע שנים מאוחר יותר, כמו דחייה על ידי בני גיל, ריבים תכופים או קושי בקשרים. כלומר הקושי בקבלת ההחלטות גורם לקשיים חברתיים.

כך לדוגמה, ילד שאינו מסוגל לדחות סיפוקים ואימפולסיבי בהחלטותיו עלול להתפרץ על חברים, להתקשות לחלוק צעצועים או לא לעמוד בהבטחות, מה שיוביל לקונפליקטים ולדחייה חברתית שנמשכים גם בגיל ההתבגרות. מכאן, החוקרים מדגישים שהטיפול בהפרעת קשב צריך לכלול לא רק התייחסות לריכוז או היפראקטיביות, אלא גם לפיתוח כישורי קבלת החלטות ושליטה עצמית – למשל, אימון בדחיית סיפוקים, פתרון בעיות וקבלת פרספקטיבה עתידית – כחלק מהכלים לשיפור הסתגלותם החברתית של הילדים.

לסיכום, הפרעת קשב אינה פוגעת רק ביכולת לשבת בכיתה - היא חותכת אל לב תהליך קבלת ההחלטות, מרמת הנוירון ועד ליחסים הבינאישיים. שיטפון נתונים, תגובת מתח מוגברת ומעגלי אשמה חברתיים עלולים להפוך בחירה פשוטה לשדה מוקשים. עם זאת, באמצעות כלים יומיומיים מתוך גישת הטיפול הקוגניטיבית-התנהגותית שהוכחה כיעילה ביותר להפרעת קשב, ניתן להפוך החלטות מנקודת תסכול למנוף התקדמות. בסופו של דבר, כפי שמספרת אנונימית בקבוצת הפייסבוק "אנשי הקשב": "ככל שאני בוחרת מהר ובראש שקט, כך אני מגלה שהטעויות קטנות והחיים זורמים הרבה יותר".

לאבחון מדויק ומעמיק לחצו כאן