הכתבה פורסמה בעיתון "הארץ" בתאריך ה 20.12.20
השמנה היא מגפה עולמית שיש לה השלכות בריאותיות קשות, ובהן הגדלת הסיכוי ללקות במחלות כמו סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות קרדיו-וסקולריות וסרטן. העלייה במשקל אינה ייחודית לאוכלוסיות מסוימות אלא אפשר לראות אותה אצל אנשים רבים, אבל מחקרים העלו שלבעלי הפרעת קשב (ADHD) יש סיכון גבוה יותר להשמנה.
הסיכון הזה עולה עם הגיל: אצל ילדים הוא גבוה ב-40% בהשוואה לילדים בלי הפרעת קשב ואצל מבוגרים גבוה ב-70%, ללא הבדל בין המינים. נוסף על כך, אנשים עם ADHD מצויים בסיכון שגבוה פי ארבעה סיכון מזה של אנשים שאינם לוקים בה לפתח הפרעות אכילה, בעיקר אלה הכוללות אכילת יתר כמו בולימיה ובולמוסי אכילה.
הגורם העיקרי לכך הוא גנטיקה
שכן ישנם גנים משותפים להפרעת קשב ולהשמנה (FTO, Mc4r). גורם נוסף הוא העובדה שאכילה גורמת להפרשת דופמין במוח, הורמון שנמצא בחוסר במוחם של אנשי הקשב ואחראי בין השאר על ריכוז ועל תחושת הנאה, ולכן הם זקוקים לתגמול מידי יותר מאחרים. זו גם סיבה נוספת למצבי רוח ירודים ולצורך במנגנון פיצוי שישמש כמעין ריפוי עצמי.
אבל לא הכול גנטיקה. בקשר שבין הפרעת קשב ודפוסי אכילה לקויים קיים שחקן מרכזי הקרוי תפקודים ניהוליים. תפקודים אלו אחראיים על היכולת לוויסות התנהגותי והם כוללים עיכוב תגובה, שליטה עצמית, זיכרון עבודה ותכנון. הם אלה שגורמים לאימפולסיביות ולקושי בדחיית סיפוקים. אצל אנשי הקשב התפקודים האלה לקויים ולכן הם מתקשים לשמור על דיאטות (תוצאות בטווח הרחוק), או לעצור את עצמם למראה אוכל ופשוט תופסים מכל הבא ליד.
חוסר קשב משפיע גם על דפוסי האכילה. בגלל הסחת הדעת הקבועה אנשים עם ADHD פחות שמים לב לכמות המזון שהם אוכלים, ולמעשה מה שמניחים להם בצלחת הם אוכלים בלי קשר למידת הרעב שלהם. זו אחת הסיבות לכך שמנגנון הרעב/שובע שלהם ירוד.
גורם משמעותי אחר הוא הפרעות שינה
שגורמות גם הן להשמנה ומאפיינות 70% מאנשי הקשב. הן יכולות לבוא לידי ביטוי בשינה קצרה, בישנוניות לאורך היום, או בשיבושים בשעון הביולוגי. ואם כל זה לא מספיק, אנשים עם ADHD סובלים יותר מלחץ וחרדה, עושים פחות פעילות גופנית ונוטים להתמכרויות. כל אלו גורמים לאכילת יתר ולצריכת מאכלים מרובי קלוריות.
בהתאמה, נמצא שאנשים המאובחנים עם הפרעת קשב אוכלים בצורה לא בריאה. הם צורכים יותר חטיפים, ממתקים, פאסט-פוד וג'אנק פוד, והרבה פחות ירקות, פירות, דגנים מלאים ומוצרי חלב. ממצאים אלו עלו מהדיווחים העצמיים שלהם במחקר שבו 54% ציינו בחירה במאכלים לא בריאים ביומיום, לעומת 39% מהאנשים ללא הפרעת קשב.
בתצפיות בשטח עלתה תמונה דומה. בקפיטריה שבה נערך מחקר שכלל יותר מ-500 משתתפים בחרו 67% מהאנשים עם הפרעת קשב מאכלים שאינם בריאים, לעומת 31% מאלו ללא ADHD. דבר מעניין נוסף שעלה באותו מחקר הוא שכמעט מחצית מיושבי הקפיטריה היו אנשי הקשב, כלומר הם לא מתארגנים מראש לגבי מה יאכלו במהלך היום.
הפתרון היעיל ביותר הוא: לייצר תגמול מידי וזמין שיעצור את האימפולסיביות המשתוללת. אם יוצרים עבורם סביבה של מזון בריא וטעים שממנו הם יכולים ליהנות במהלך היום, הם יתפתו פחות לנשנש עוגה מהמקרר.
המחשבה הזו גם מוכחת: במחקר שערכה ד"ר הרשקו, שבו הוצגו לאנשים עם הפרעת קשב תמונות של מאכלים אטרקטיביים ונגישים, לדוגמה תפוח חתוך, הם רצו לאכול אותם יותר מאשר כשהוצג בפניהם תפוח שלם. במחקר אחר, שבו פורסם אוכל בריא באמצעות הנחתו על מדף בולט עם שלט המדגיש את קיומו, נמצא שהבחירה בו עלתה משמעותית (פי שניים) אצל אנשים עם ADHD.
המסקנה היא שאנשים עם הפרעת קשב צורכים את המזון שתופס את עיניהם
מה שנקרא "לאכול עם העיניים". בספרות זה נקרא מצב קר ומצב חם: במצב קר עדיין לא רעבים ומסוגלים לתכנן את הארוחות למחר, בעוד שבמצב חם הרעב חי ובועט ומחפשים מה אפשר לאכול במהירות. המצבים הללו קשורים לתפקודים הניהוליים הלקויים - אנשי הקשב לא מתארגנים מראש עם הארוחות שלהם ולכן חוטפים מכל הבא ליד.
אבל זה לא אבוד ואפשר לעזור לאנשי הקשב לאכול בריא יותר. הגישה היא עיצוב מחדש של הסביבה שלהם, שבאמצעותה אפשר לסייע להם לשנות את דפוסי האכילה האימפולסיביים ולבחור במאכלים בריאים יותר כמעט בלי שישימו לב לכך. כמו שאמר בריאן וונסינק, חוקר מתחום התזונה: "הדיאטה הטובה ביותר היא זו שאתה לא יודע שאתה עושה".
הדבר הראשון והפשוט ביותר הוא "לפרסם" את האוכל הבריא, כלומר להניח אותו במקום בולט ונגיש, ולהציג אותו בצורה כמה שיותר אטרקטיבית. גשו למקרר, הוציאו את הירקות והפירות – רצוי הקטנים יותר, כמו עגבניות שרי ובייבי מלפפונים - מהמגרה והעלו אותם למדף בולט יותר. אחר הצהריים, במקום להגיש קפה ומאפה הכינו צלחת פירות חתוכים.
למדו את הילד או האדם עם הפרעת הקשב לעצור ולבדוק מה מידת השובע והרעב שלהם לפני הארוחה ובזמן האכילה. אפשר להיעזר בסולם שמדרג את הרעב מ-1 עד 10. בהמשך מומלץ לתכנן את הארוחות מראש ולהשאיר פחות מקום לספונטניות באוכל. אפשר לתת לה דרור במקומות אחרים, ובכך ליהנות מנפש בריאה בגוף בריא.