"אני יוצאת מארוחת החג מותשת כאילו רצתי מרתון"

פורסם ב"הארץ" ב 17.9.25. מפגשי החג המשפחתיים עתירי הרעש, הצפיפות והשיחות יוצרים הצפה חושית אצל ילדים וגם אצל מבוגרים עם הפרעת קשב. חמישה צעדים פשוטים יכולים להקל ולאפשר גם מקום לשמחה

פורסם ב"הארץ"

"אני יוצאת ממפגש משפחתי גמורה. כל השיחות, הצעקות של הילדים והרעשים מכל כיוון פשוט גומרים אותי", משתפת אישה בשנות ה־30 בקבוצת הפייסבוק "אנשי הקשב".

"בתור הורה לילד עם הפרעת קשב, אני רואה אותו הולך לאיבוד בארוחות חג. כולם מדברים בבת אחת, הוא מנסה לעקוב, לא מצליח, ואז מתפרץ בבכי או בכעס או להפך, פשוט מתכנס בעצמו ושותק", משתף אב לילד בכיתה ד' בקבוצה.

"אני אוהבת את המשפחה שלי, אבל ברגע שיש הרבה אנשים באותו חדר אני יודעת שזה רק עניין של זמן עד שהמוח שלי יתנתק. קשה לי להיות נוכחת באמת, ואני יוצאת עם תחושת פספוס", משתפת סטודנטית צעירה בקבוצה.

מפגשים משפחתיים ואירועי חג אמורים להיות זמן של חום ושמחה, סביב שולחן מלא מאכלים ושיחות שמחברים בין דורות ומשפחות. אבל עבור מי שחיים עם הפרעת קשב, ילדים ומבוגרים כאחד, הסיטואציות האלו עלולות להפוך להצפה חושית שמערערת את היכולת להתרכז, לווסת רגשות ולשמור על אנרגיה.

מפגשים משפחתיים גדולים, כמו ארוחות חג, קשים במיוחד לאנשים עם הפרעת קשב. באירועים כאלה מצטברים עשרות גירויים בו־זמנית, שיחות מקבילות, מוזיקה, רעש כלים, משחקי ילדים וצעקות

"שוב פספסתי את השיחה"

מחקרים מראים כי אנשים עם הפרעת קשב מתמודדים עם קשיים בולטים יותר בסיטואציות חברתיות. כך למשל, מחקר שפורסם ב־2024 בכתב העת Journal of Attention Disorders כלל ראיונות עומק ושאלונים שניתנו למשתתפים עם הפרעת קשב, ובחן את מערכות היחסים שלהם. נמצא כי הם סובלים מבעיות ניכרות בקשרים החברתיים, ובמיוחד מקשיים בכישורי משא ומתן ובפתרון קונפליקטים בחיי היומיום.

מסקנת החוקרים הייתה כי הפרעת קשב שאינה מטופלת ונמשכת מילדות אל החיים הבוגרים עלולה לפגוע באופן משמעותי באיכות מערכות היחסים. עם זאת, הם הדגישו כי התערבות מוקדמת וטיפול בילדים עם הפרעת קשב עשויים למנוע חלק מן ההשלכות. הממצאים מלמדים כי הקשיים החברתיים של ההפרעה הם ממשיים ורציניים, לא רק "בעיות בבית ספר", אלא אתגר מתמשך לחיים שלמים, במיוחד בתחומי היחסים והזוגיות.

רגישות גבוהה לעומס חושי מסבירה מדוע מפגשים משפחתיים גדולים, כמו ארוחות חג, קשים במיוחד לאנשים עם הפרעת קשב. באירועים כאלה מצטברים עשרות גירויים בו־זמנית – שיחות מקבילות, מוזיקה, רעש כלים, משחקי ילדים וצעקות. מערכת הקשב נעה במהירות מעומס להצפה, והתוצאה היא חוסר שקט פנימי, התפרצויות, קושי לעקוב אחר הנאמר, ולעיתים גם תחושת אשמה על כך ש"עוד פעם לא הצלחתי להיות חלק".

הסיבה לכך שמפגשים משפחתיים וארוחות חג מועדים לקושי אצל אנשים עם הפרעת קשב אינה נוגעת רק להיבט החברתי, אלא גם לרגישות החושית הגבוהה שמאפיינת אותם. מחקר מ־2024 שפורסם ב־Research in Developmental Disabilities בחן את התחום החושי בהפרעת קשב.

החוקרים השוו מתבגרים עם ובלי ההפרעה באמצעות שאלון פרופיל חושי, וגילו כי בני הנוער עם הפרעת קשב הפגינו עיבוד חושי שונה מהרגיל. הם קיבלו ציונים גבוהים יותר באופן מובהק בכל ארבעת מדדי הרגישות: סף נמוך, חיפוש ריגושים, רגישות תחושתית והימנעות תחושתית. במילים אחרות, מתבגרים עם הפרעת קשב רגישים יותר לכל סוגי הגירויים – קול, מגע, תנועה, מראה, ומגיבים בעוצמה יתרה או באופן שונה לעומת בני גילם ללא ההפרעה.

החוקרים ציינו שהממצאים האלה מחזקים את ההבנה שעיבוד חושי לא תקין הוא חלק מהמאפיינים של ההפרעה. בפועל, רגישות היתר החושית עשויה להסביר חלק מהקשיים התפקודיים של מתבגרים עם הפרעת קשב. כשהמוח מוצף בקלט חזותי, שמיעתי או תחושתי, הם נוטים לחוות הצפה המתבטאת בחוסר שקט, היסח דעת או מצוקה. המחקר מדגיש שההבדלים בעיבוד החושי הם ממשיים ונרחבים, ולא רק תחושת רגישות סובייקטיבית. בכך הוא מצטרף לגוף הולך וגדל של עדויות לכך שהמוח עם הפרעת קשב מגיב אחרת למסרים חושיים, וההבדלים הללו ניכרים כבר בגיל ההתבגרות.

לא רק ילדים מושפעים מכך, אלא גם מבוגרים. מחקר שפורסם השנה ב־Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry סקר 30 מחקרים שבהם השתתפו יותר מ־5,300 אנשים, והשווה בין דפוסי עיבוד תחושתי אצל אנשים עם ובלי הפרעת קשב. הממצאים הצביעו על חריגות משמעותיות בארבעה תחומים: רגישות יתר, הימנעות תחושתית, סף רישום נמוך (קושי לשים לב לגירויים חלשים) וחיפוש ריגושים תחושתי. בכל המדדים נרשם פער מובהק לרעת קבוצת ההפרעה.

עבור ילדים עם הפרעת קשב, אירוע משפחתי עלול להרגיש כמו חדר מלא רמקולים שבו כולם מדברים בו־זמנית. הם מתקשים לעקוב אחרי השיחה המרכזית, קמים שוב ושוב מהשולחן ולעיתים נענים בהערות של בני משפחה

כמו חדר מלא רמקולים

עבור ילדים עם הפרעת קשב, אירוע משפחתי עלול להרגיש כמו חדר עמוס רמקולים שבו כולם מדברים בו־זמנית. הם מתקשים לעקוב אחרי השיחה המרכזית, קמים שוב ושוב מהשולחן ולעיתים נענים בהערות של בני משפחה: "שבי בשקט", "למה אתה מפריע?". תחושת חוסר השייכות מתגברת, עד שהילדים בוחרים "להיעלם" בהסתגרות או בהתפרצות.

ההתמודדות הזו היא לא של הילד לבדו. ההורה, שנמצא בין ילד שנאבק להתסתגל לבין משפחה שאינה תמיד מבינה את האתגר, נדרש לתווך שוב ושוב. הרצון "להיראות טוב" מול אחרים מתנגש בצורך לאפשר לילד הפוגות קצרות, תנועה וחופש. לא פעם גם ההורה עצמו חי עם הפרעת קשב, מה שמעצים את התחושה שהאירוע "נשפך מהידיים".

לא רק ילדים והורים מרגישים כך. גם מבוגרים עם הפרעת קשב מתארים קושי דומה: השיחות המקבילות מקשות על התמקדות באדם שמולם, הרעש החברתי מבלבל, והאנרגיה מתבזבזת במהירות. רבים מתארים חוויה של חוסר אותנטיות, "אני כאן, אבל אני לא באמת כאן". לעיתים הם מעדיפים להימנע מאירועים כאלה לחלוטין, משום שההתמודדות עם ההמולה גובה מחיר כבד.

מנגד, בני המשפחה האחרים עלולים לפרש את ההתנהגות כחוסר נימוס, כחוסר עניין או כעצלנות. בפועל, מדובר במאמץ מתמשך להתמודד עם סביבה שמאתגרת את יכולות הוויסות הקשבי והרגשי. ככל שהמודעות עולה, מתאפשרות יותר קבלה, התאמות והתחשבות – והמפגש יכול להפוך ממעמסה לחוויה קרובה יותר.

מפגשים משפחתיים ואירועי חג הם חלק בלתי נפרד מהתרבות ומהחיים החברתיים שלנו, אבל עבור אנשים עם הפרעת קשב הם עלולים להפוך ממוקד שמחה למקור של הצפה, מתח ותסכול. ההבנה שהתגובות אינן נובעות מחוסר נימוס או עניין, אלא מייחודיות נוירולוגית, היא נקודת המפתח. כשהמשפחה מצליחה להנמיך ציפיות, לגלות גמישות ולהציע התחשבות, המפגש חדל להיות מקור סטרס, והופך שוב להזדמנות לחיבור אמיתי.

לפרטים על אבחון להפרעת קשב לחצו כאן.