"פוטנציאל לא ממומש": כשהפרעת הקשב פוגשת את המורה

פורסם ב"הארץ" ב 19.3.25. תלמידים עם הפרעת קשב מתמודדים לא רק עם קשיי קשב, אלא גם עם מערכת חינוך - שלא מאבחנת, מכשירה ומתאימה לצרכים שלהם. מה חשוב שמורים והורים יידעו לפני שהם זורקים את הכדור למגרש של הילד?

פורסם ב"הארץ"

"הילד שלי פשוט לא מצליח להתרכז בשיעורים. הוא שואל אותי כל הזמן מה לעשות, ואני לא יודעת איך לעזור לו. אני מרגישה שאין לי הרבה כלים להתמודד עם מה שהוא עובר בבית הספר", מספרת רונה (שם בדוי, כמו כל שאר השמות בכתבה), אם לילד עם הפרעת קשב בשיחה בקליניקה.

"אני רואה את הילדה שלי מתחילה כל משימה עם הרבה התלהבות, אבל אחרי זמן קצר היא מאבדת את הקשב, והעבודה נשארת לא גמורה. זה קשה גם לה וגם לי, אני לא יודעת איך לעזור לה להישאר ממוקדת", משתפת עדי, גם היא אמא לילדה שאובחנה בהפרעת קשב.

"האבחונים לא נעשים בבית הספר, אז לא יודעים באמת אם יש לילד הפרעת קשב. כל הזמן הוא נתקל בקשיים, אבל לא מבינים מה הבעיה, ובמקום לטפל בה, מורידים את העניין מהשיח הבית ספרי. בסופו של דבר, הילד נופל בין הכיסאות", אומר אורן, אב לילד עם הפרעת קשב שהגיע לקליניקה עקב הקשיים הלא מאובחנים של בנו בבית הספר.

ילדים עם הפרעת קשב נאבקים להתאים את עצמם למערכת החינוך הסטנדרטית. כך נוצר מצב שבו המערכת פולטת אותם עם תירוצים כמו "פוטנציאל לא ממומש", "לא מתאמצים מספיק", "חוסר חינוך וגבולות מצד ההורים" או גרוע מכך – "עצלנים"

תמונת המצב: אבחון לקוי

ילדים עם הפרעת קשב נאבקים לעתים קרובות להתאים את עצמם למערכת החינוך הסטנדרטית, שברוב המקרים אינה ערוכה להתמודד עם הצרכים המיוחדים שלהם. למרות שהמודעות להפרעת קשב הולכת ועולה, במערכת החינוך אין תמיד את הכלים או ההבנה לתת את התמיכה הנדרשת.

כך נוצר מצב שבו המערכת פולטת אותם עם תירוצים כמו "פוטנציאל לא ממומש", "לא מתאמצים מספיק", "חוסר חינוך וגבולות מצד ההורים" או גרוע מכך – "עצלנים". אבל האחריות אינה על המורים, והסיבה לכך פשוטה אך מטרידה: הם לא מקבלים הכשרה מספקת בתחום, לא בלימודי התואר ולא בהשתלמויות במהלך הקריירה.

המצב הזה גורם לתסכול עמוק – הן בקרב ילדי הקשב, שמרגישים שאינם מובנים, והן בקרב הוריהם, שנאלצים לסנגר עליהם ולהיאבק מול המערכת. מחקר של פרופ' עמלה עינת מצא כי רבים מההורים לילדי קשב חוו בעצמם קשיים דומים בילדותם, מה שמגביר אצלם את החרדה והחשש, ולעיתים מוביל לעימותים עם הצוות החינוכי.

אצל בנות האתגר גדול אף יותר, שכן הפרעת קשב אצלן מופיעה לרוב בצורה שקטה יותר – ללא היפראקטיביות בולטת – ולכן אינה מאובחנת בזמן. רבות מהן מסתירות את קשייהן, משתדלות לרצות ולהיות "בסדר", ונאבקות בשקט, בהתאם לנורמות מגדריות שמעודדות צייתנות ודיכוי קשיים רגשיים.

בנות עם הפרעת קשב מאובחנות לרוב עם הסוג השקט יותר – ADD, שאינו מלווה בהיפראקטיביות חיצונית. בעוד שילדים עם ADHD נוטים לזוז ללא הפסקה, להתקשות לשבת, לדבר רבות ולהפריע בכיתה, אצל ילדות עם ADD הקושי הוא פנימי: מחשבות נודדות, מוסחות גבוהה, וחוסר יכולת להתרכז לאורך זמן.

מכיוון שהתסמינים שלהן לא מפריעים לסביבה באופן מובהק, הן נותרות פעמים רבות מתחת לרדאר. כתוצאה מכך, מחקרים מראים כי מורים מפנים בנים לאבחון בתדירות גבוהה הרבה יותר מאשר בנות, ופחות מזהים את התסמינים בקרב תלמידות. למעשה, נמצא כי 85% מהמורים לא יזהו הפרעת קשב אצל בנות כלל.

את תמונת המצב הזו אפשר לראות באופן בולט בתעודות סיום מחצית השנה, עם משפטים כמו "אם רק יתרכז, יצליח" או "עליה להפסיק לפטפט", שמדגימים את חוסר המודעות למצב. משפטים כאלה הם כמו לומר לילד עיוור "אם רק תסתכל, תבין".

הסיכונים: הפרעות נוספות

ילדים עם הפרעת קשב יקראו הערות כאלה ויחשבו שהם לא מצליחים בגלל הבעיה האישית שלהם, מה שמוביל לתחושות של חוסר ערך, דימוי עצמי נמוך וכישלון ועלול ללוות אותם גם בהמשך החיים ואף להוביל למצבי חרדה או דיכאון ולעתים גם להפרעות נוספות.

חוסר המודעות המספקת למהות הפרעת הקשב ומה יכול לעזור לה מוביל להיעדר גמישות בשיטות הלימוד ולהישגים נמוכים בקרב ילדי הקשב. ילדי הקשב מתקשים בשיטה החינוכית הסטנדרטית, שמפנה מעט מאוד מקום להתאמות גמישות או לשיטות לימוד מותאמות אישית. כך, למשל, הם זקוקים למורים שמבינים את הצורך במתן הוראות ברורות וחזרתיות, ובמבנה גמיש לכל משימה.

מעבר לחוסר המודעות, ישנה בעיה מערכתית נוספת של היעדר אבחונים פורמליים במערכת החינוך, מה שמוביל להחמצת הצרכים של ילדי הקשב. בלי אבחנה מסודרת, קשה לזהות את הקשיים העמוקים ולספק את ההתאמות הנדרשות, כמו הקראה, בחינות בחדר נפרד או עזרה פרטנית.

גם כשכבר יש אבחון שמצביע על הצורך בהתאמות, לעתים קרובות קשה ליישם אותן בפועל, כיוון שלא תמיד יש במערכת את המשאבים האנושיים או הפיזיים שיכולים להעניק את התמיכה הזו בצורה מספקת. במיוחד להתאמות כמו הקראה או חדר נפרד, שדורשות אנשי צוות ייעודיים.

חשוב לדעת כי הסיכונים בהפרעת קשב לא מאובחנת ומטופלת הם עצומים. מחקרים מראים כי לילדים עם הפרעת קשב לא מאובחנת יש סיכון גבוה לבעיות בריאותיות, כגון חרדה ודיכאון (50%-70%), התמכרויות, תאונות ופציעות, הפרעות שינה ואכילה ושימוש בסמים. בנוסף, ישנו סיכון גבוה יותר לנשירה אקדמית ובעיות בזוגיות ובהורות. מחקרים אף מצביעים על כך שתוחלת החיים של אנשים עם הפרעת קשב לא מאובחנת קצרה בכשבע עד תשע שנים, בעיקר בגלל בעיות בריאותיות נלוות.

ניתן למנוע את התמונה הקשה הזו כבר בשלב בית הספר. אם מערכת החינוך תאמץ גישות חינוכיות מותאמות אישית, ניתן לשפר משמעותית את איכות החיים של ילדים עם הפרעת קשב, וגם את חיי הסובלים מהם, כמו ההורים, המורים ובני הזוג. המורים והצוות החינוכי מוכנים לעשות שינוי אמיתי – כל שצריך הוא להעניק לכך את תשומת הלב המתאימה ולהתחיל להטמיע גישות חינוכיות מותאמות.

הכשרה מקיפה של המורים והצוות החינוכי תסייע לזהות את הצרכים הייחודיים של התלמידים ולספק תמיכה מותאמת, שכוללת הוראות ברורות, חזרתיות והתאמות בשיטות הלימוד. אפשר לשלב למידה ויזואלית, שימוש בטכנולוגיה כמו אפליקציות תזכורת, או חלוקה של משימות גדולות למשימות קטנות

הפתרון: סביבה תומכת יותר

כיצד ניתן לשנות את התמונה ולעזור לילדי הקשב? ראשית, יש להגביר את המודעות להפרעת קשב בקרב מורים. הכשרה מקיפה של המורים והצוות החינוכי תסייע להם לזהות את הצרכים הייחודיים של התלמידים ולספק תמיכה מותאמת, שכוללת הוראות ברורות, חזרתיות והתאמות בשיטות הלימוד.

ההכשרה צריכה לכלול גם כלים לפיתוח גישות מותאמות אישית ויצירת סביבה לימודית גמישה ותומכת. אפשר לשלב למידה ויזואלית, שימוש בטכנולוגיה כמו אפליקציות תזכורת, או חלוקה של משימות גדולות למשימות קטנות. בנוסף, כדאי לוודא שסביבת הלמידה היא בחלל מתאים עם פחות הסחות דעת. מומלץ לשתף צוותי תמיכה הכוללים יועצים חינוכיים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, שיכולים לעזור בהתמודדות עם ילדי הקשב ברמה פרטנית ומערכתית.

בנוסף, יש להחליט ברמה המערכתית על דרכי פעולה ברורות עבור ילדי הקשב כמו מתן התאמות במבחנים ודרכי סיוע פרטניות. בהמשך, אפשר לדבר גם על מערכת אבחון בית-ספרית שתעזור באיתור ילדים עם הפרעת קשב בזמן ובעלות מסובסדת.

ועוד חמישה טיפים פרקטיים למורים

✍🏻 הבנת הצרכים של ילדי הקשב - כדאי להשקיע זמן בלמידה על הקשיים שהם חווים ולהתאים את השיעורים לכך.

✍🏻 שימוש בתזכורות ויזואליות - שימוש בטכנולוגיות תזכורת וביצירת רשימות של משימות מסודרות יכולים לעזור לילדים לארגן את המשימות שלהם ולהפחית את תחושת הבלבול.

✍🏻 גמישות במערכת השעות - מתן גמישות בזמנים ובסוגי המשימות יכולה לסייע לילדי הקשב להרגיש פחות לחץ ולהתמודד בצורה טובה יותר עם החומר.

✍🏻 הפסקות יזומות - חשוב לאפשר לילדי הקשב הפסקות במהלך השיעורים כדי להתפנות ולהתארגן מחדש.

✍🏻 תמיכה רגשית - חיזוק חיובי, עידוד ותמיכה רגשית יעזרו לילדי הקשב להרגיש ביטחון והערכה, גם כאשר ישנם קשיים. רק לאחרונה התפרסם מחקר שמצביע על כך שחיזוקים חיוביים הרבה יותר אפקטיביים מעונשים.

לקורס הדרכת הורים לילדי הקשב המקיף והמלא לחצו כאן.