איזון בית עבודה עם הפרעת קשב

פורסם ב"הארץ" ב 24.9.24. 80% מהאנשים לא מצליחים לאזן בין מטלות הבית לעבודה. מה אפשר ללמוד ממחקרים על הצבת מטרות ריאליות יותר, ואיך מייצרים איזונים למרות הסטטיסטיקה?

פורסם ב

ברוני מור, אחות אוסטרלית שטיפלה בחולים סופניים, ערכה מחקר שבו שאלה את מטופליה על מה הם מתחרטים, או מה היו עושים אחרת לו הייתה ניתנת להם הזדמנות. הדבר המפתיע היה שאף אחד לא התחרט שלא עבד יותר. להפך, במקום השני במצעד החרטות אנשים ציינו שהלוואי ולא היו עובדים כל כך קשה. בהמשך לכך, הם הצטערו שלא נשארו בקשר עם חבריהם.

סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מצא כי קרוב ל-60% מהאוכלוסייה לא מרוצים ממידת האיזון בין חייהם האישיים לעבודה. מתוך ה-44% שציינו כי הם כן מרוצים, רק שמונה אחוזים ציינו כי הם מרוצים מאוד.

בנוסף, קרוב למחצית מהציבור עובדים מהבית מעבר לשעות העבודה, כ-40% עובדים מהבית גם בזמן חופשת מחלה, רוב הציבור (80%) עורך שיחות עבודה בזמן הפנוי (כשעה ביום). הרוב המוחלט (94%) גם מבזבז יותר משעה ביום על זמני נסיעות לעבודה וחזור.

מדד ה"אושר ועושר"

החיים בעידן המודרני גרמו לחוסר איזון בין הבית לעבודה. אנחנו עובדים בטירוף, לחוצים ועמוסים, ומתברר שגם פחות מאושרים. אפשר להבין מדוע: במחקר שנמשך כבר מעל 80 שנה באוניברסיטת הרווארד, נמצא שהגורם מספר אחת לאושר הוא מערכות יחסים.

במחקר זה, נבדקו סטודנטים מהאוניברסיטה וצעירים נוספים משכונות במצב סוציו-אקונומי נמוך בבוסטון, אשר מילאו שאלונים, עברו ראיונות עומק, סריקות MRI ובדיקות דם. החוקרים דיברו עם ההורים של המשתתפים, עם בני זוגם, ובהמשך עם ילדיהם ונכדיהם. מסקנת החוקרים לאחר כל כך הרבה שנים של מחקר היא שמערכות יחסים הן הבסיס לחיים טובים ובריאים.

אנחנו עובדים בטירוף, לחוצים ועמוסים, ומתברר שגם פחות מאושרים. ואפשר להבין מדוע: במחקר שנמשך כבר מעל 80 שנה באוניברסיטת הרווארד, נמצא שהגורם מספר אחת לאושר הוא מערכות יחסים

ממצא מרתק נוסף מהמחקר היה שמערכות יחסים קשורות להצלחה כלכלית יותר מאשר מאינטליגנציה. כך, למשל, קשר חם עם האם נמצא כמנבא רמת הכנסה בבגרות, וקשר חם עם האב מנבא הנאה בעבודה ושביעות רצון גבוהה יותר בגיל 75. עוד מצא המחקר כי עובדים שפיתחו מערכות יחסים עם עמיתיהם מעבר לתחומי העבודה היו שמחים יותר.

במחקר נמצא גם שאין קשר בין רמת הכנסה למדד האושר (אך חשוב לציין שעוני הוא גורם לסטרס בחיים). בנוסף, השגת מטרות בעבודה לא גורמת לנו לאושר, משום שלהישגים עצמם יש השפעה לתקופה מוגבלת מאוד. אבל כשמצופה מאיתנו לדחוס ל-24 שעות עבודה במשרה מלאה, משפחה וגם צרכים בסיסיים כמו תזונה בריאה ושינה מספקת, הזמן שנותר למערכות היחסים מצטמצם, ביחד עם מדד האושר.

הצורך בתמרון בין שלל המשימות בבית ובעבודה גובה מחירים. הראשון הוא מערכת היחסים המשפחתית, עם בן הזוג והילדים, לשם מחלחלים תסכולים, האשמות וריחוק. הניסיון לרצות את כולם, כשלא נשאר לנו זמן לעצמנו, גובה מחיר רגשי.

הפרעה ארגונית

בפתחה של שנה חדשה, רבים רוצים לשנות את חייהם ולאזן טוב יותר בין העבודה לחיי הבית והמשפחה. מחקרים שונים שבחנו את הנושא מעלים פערים בין השאיפות האלה למימושן. כך, למשל, מחקר שבחן את הציפיות מהשנה החדשה מצא כי 77% מהאנשים חושבים בתחילתה של שנה שהשנה הקרובה תהיה מוצלחת יותר.

לעומת זאת, כשבודקים האם אנשים משיגים את המטרות החשובות שאותן הגדירו בתחילת השנה, מוצאים ש-80% מהם כבר לא עומדים במטרות אלו חודש אחרי, ולא מצליחים להתמיד בשינוי שבחרו. השינוי הזה לרוב מתמקד בהיבטי Well being (כמו למשל, לשמור על תזונה בריאה יותר או פעילויות גופנית, ללמוד תחביב חדש ולהקדיש יותר זמן לפנאי) - חמישית מהאנשים אמרו שהיו רוצים להפחית את הלחץ שהם מרגישים בעבודה.

נראה שאנחנו חיים בעולם של הפרעת קשב אחת גדולה. גירויים רבים דורשים את הקשב שלנו, והסביבה מלאה בהסחות דעת. אבל חשוב לציין שהפרעת קשב מולדת היא הפרעה מוחית שגורמת למנעד רחב של קשיים, בהם ויסות בקשב, חוסר יכולת להתרכז לאורך זמן בגירוי אחד, מוסחות, דחיינות ותפישת זמן שגויה. ומי שסובלים ממנה מתקשים עוד יותר באיזון חיי הבית והעבודה.

בהפרעת קשב יש יותר נטייה לוורקוהוליות, מכמה סיבות. ראשית, מי שסובלים ממנה יסבלו גם מנטייה גבוהה יותר להתמכרויות, ובכללן גם התמכרות לעבודה, משום שהתמכרות מפרישה דופמין, שחסר במוח עם הפרעת קשב.

קיימת אצלם גם נטייה להיפר-פוקוס. אנשים עם הפרעת קשב נוטים להישאב לדברים שמעניינים אותם. במצב כזה, מופרש יותר מדי דופמין במוח, ואם העבודה היא תחום העניין שלהם, הנטייה מוקצנת גם שם. כך, למשל, הם לא שמים לב לזמן או לדברים שקורים סביבם, ועלולים לשקוע בעבודה למשך שעות רבות מדי.

מחקר שבחן את הציפיות מהשנה החדשה מצא כי 77% מהאנשים חושבים בתחילתה של שנה שהשנה הקרובה תהיה מוצלחת יותר. לעומת זאת, כשבודקים אם אנשים משיגים את המטרות החשובות שאותן הגדירו בתחילת השנה, מוצאים ש-80% מהם כבר לא עומדים במטרות אלו חודש אחרי

גורם נוסף שפוגע ביצירת האיזון בין חיי הבית לעבודה הם הקשיים בהפרעת הקשב שגורמים לדחיינות ולביצוע של המטלות ברגע האחרון, ולקושי בארגון הזמן באופן כללי. אנשים שסובלים ממנה עלולים לא פעם לקרוס תחת העומס, ואף להניח שאין ביכולתם ללמוד איך לנהל את הזמן טוב יותר כיוון שהם "חיים על הקצה". כשהם מנסים בכל זאת, בהתחלה הם מתכננים רק את המטלות שקשורות בעבודה, ולא חושבים כלל על תכנון משימות הבית, המשפחה, הפנאי והתחביבים. אלו כמובן חשובים לא פחות, וצריכים לתפוס מקום ביומן, אחרת הם לא יקרו או יידחקו לפינה.

לעגן את כדורי הג'גלינג

מחקרים שונים מצביעים על כך שצריך להשתחרר מהתפישה לפיה המטרה בחיים היא להיות יעילים ופרודוקטיביים יותר, ובמקום זאת ללמוד לתכנן את החיים בצורה נכונה ומאוזנת יותר עבורנו. הם מלמדים כי לא רק שאנחנו חייבים זאת לעצמנו מהבחינה הפיזית (כאמור, מערכות יחסים גורמות לנו להיות בריאים יותר ולהאריך שנים) – אלא גם מהבחינה המנטלית, כדי להיות מאושרים ומסופקים יותר מחיינו. החדשות הטובות הן שאפשר ללמוד ולהתאמן לעשות זאת, וכדאי להתחיל בכמה עוגני יסוד.

בדקו מה חשוב שייכנס ל"מכל הג'גלינג" בחייכם, ורק אחר כך עברו לשלב הלהטוט. שאלו את עצמכם: מהן האבנים הגדולות בחייכם? אם לא תכניסו אותן קודם, לא יישאר להן מקום, וכך תמשיכו לרוץ כמו עכבר על הגלגל מבלי להגיע למטרות החשובות

ראשית, בדקו מה חשוב שייכנס ל"מכל הג'גלינג" בחייכם, ורק אחר כך עברו לשלב הלהטוט. שאלו את עצמכם: מהן האבנים הגדולות בחייכם? אם לא תכניסו אותן קודם, לא יישאר להן מקום, וכך תמשיכו לרוץ כמו עכבר על הגלגל מבלי להגיע למטרות החשובות. בנוסף, שאלו את עצמכם גם את השאלה הבאה: מה חשוב לכם לעשות עם הזמן שיש לכם?

מומלץ להיעזר כאן בעיקרון פארטו (80-20), לפיו יש לבדוק מהן 20% מהפעולות שלכם שמובילות ל-80% מההצלחות, בעבודה וגם בבית. נסו לבחון אילו פעולות שאתם עושים בזוגיות יובילו ליחסים מעמיקים יותר ולהקדיש להן זמן בלו"ז, כמו דייט שבועי או הגעה לפעילויות חשובות של הילדים.

חשוב להבין שהיומן לא מיועד רק לאירועים ולמשימות מהעבודה, אלא גם לאלו מהבית. על כן ראוי לשבץ בו גם אותן ולהתייחס אליהן בכבוד המגיע להן. כשמפרקים מטרות גדולות כמו "לחזק את הקשר הזוגי" למטרות ברורות כמו "לשבת כל ערב לחצי שעה במרפסת עם כוס תה ולדבר על היום", יש יותר סיכוי להצליח ביצירת האיזון המיוחל.

בהקשר זה, כדאי להביא בחשבון גם משתנה משמעותי נוסף שמשפיע על האיזון בין הבית לעבודה ומבזבז לנו זמן יקר - הטלפון הנייד. חברת Dscout בדקה כמה פעמים ביום אנחנו נוגעים בטלפון הנייד וגילתה שהמספר (המטריד) עומד על 2,617 פעמים בממוצע ביום ובסך הכל 2.42 שעות מסך. האפליקציה של פייסבוק זכתה למספר הכניסות הרב ביותר. מה שמפליא הוא שכשהנתונים האלה הוצגו למשתתפים, רובם הופתעו, משום שלא העריכו נכון את זמן המסך שלהם.

מחקרים מראים ששימוש בטלפון הנייד פוגע במערכות יחסים. פרופ' שרי טורקל, שחקרה את השפעת הטכנולוגיה על החברה באוניברסיטת MIT, מתייחסת בספרה לכך שאנו משתמשים בטלפונים הניידים בסיטואציות אינטימיות. אנחנו לא נוכחים במקום שבו אנחנו אמורים להיות, ולא חווים את האינטראקציה הבינאישית ללא הפרעות והסחות.

מחקר אחר הראה כי במהלך שיחה בין בני זוג, בכל פעם שאחד מהם נוגע בטלפון ומסתכל בהתראה או הודעה, יורדת מידת האמפתיה. שיחות שבהן לא היה מגע עם הטלפון הנייד דורגו כיותר משמעותיות משיחות בנוכחות הטלפון.

ולגבי רשתות חברתיות – מחקר אחר הראה כי גם במצבי משבר, רק ארבעה מתוך מאות או אלפי החברים ברשת ינסו לעזור. במחקר אחר 70% מהמשתתפות הרגישו שבן הזוג מזניח אותן לטובת הטלפון שלו.

אז אל תהססו לבטל התראות ולהשתיק את הטלפון, להוציא אותו מהחדר או להשתמש באפליקציות שמגבילות זמן מסך. לא פשוט לשמור על האיזון הפנימי בעולם עם כל כך הרבה מסיחים ודרישות מכל עבר, אבל זה חשוב לבריאות הפיזית והמנטלית, ושווה את ההשקעה.