גם אם אנחנו לא רוצים לראות את עצמנו ככאלה, מרביתנו דוחים דברים. מעטים מאיתנו הם כבר דחיינים כרונים. האם אפשר לעצור את התופעה ואולי מדובר בעצלנות גרידא?
פורסם ב:
דחיינות היא מלכודת שרבים מאיתנו נופלים אליה. למעשה, הנתונים מראים כי כ-80 אחוזים מהאנשים הם דחיינים. אחד מכל חמישה הוא כבר דחיין כרוני. למרות שזה עשוי להיות מנחם לדעת שאנחנו לא לבד בזה, צריך להבין עד כמה זה יכול לעכב אותנו וכיצד ניתן להתגבר על התופעה? דחיינות היא תהליך אקטיבי - בו האדם בוחר לעסוק במשהו אחר במקום המשימה שהוא יודע שצריך לעשות. זה, למעשה, הפער בין הזמן שאני רוצה לבצע את המשימה, לבין הזמן שבפועל ביצעתי אותה. למשל: כשיש לי מצגת לסיים לעבודה, ובמקום זה, אני אקפל כביסה. דחיינות כרוכה בדרך כלל בהתעלמות ממשימה לא נעימה ו/או קשה עבורי (זו הסיבה מספר 1 לדחיינות) אך כנראה חשובה יותר, לטובת משימה מהנה יותר או קלה יותר. כמו לדוגמה: במקום לשלם דוח שתאריך הדדליין שלו מתקרב, אני אגלול להנאתי בפייסבוק. ולא רק, לעתים הדחיינים ידחו גם פעולות מהנות ובילוי, כמו יציאה לחופשה משפחתית (בשל הקושי לארגן אותה), או דייט עם בן/בת זוג, כי לא התארגנו על בייביסיטר.
האם דחיינות זהה להתעצלות?
דחיינות לעתים קרובות מרגישה כמו עצלות, אבל בפועל הן שונות. עצלות מרמזת על אדישות, חוסר פעילות וחוסר רצון לפעול. בדחיינות, לעומת זאת, יש מטרה, יעד, תשוקה או חלום, אך יש קושי להוציא זאת לפועל. כך לדוגמה, אני רוצה להתחיל לבצע פעילות גופנית, ואף להשתתף בריצת מרתון, אך מתקשה לצאת לריצה בבוקר ודוחה זאת מיום ליום. לדחיינות השלכות שליליות: היא יוצרת סטרס ופוגעת באופן נפשי, אנשים דחיינים חולים יותר, משום שהם דוחים את ביצוע הבדיקות, אפילו פרקים קטנים של דחיינות יכולים לגרום לנו להרגיש אשמה או בושה. זה יכול להוביל להפחתת הפרודוקטיביות ולגרום לנו להחמיץ את השגת היעדים שהצבנו לעצמנו. אם נדחה משימה לתקופה ארוכה, אנו עלולים לאבד מוטיבציה ולהתאכזב מעצמנו, מה שעלול להוביל לדיכאון ואף לאובדן עבודה, במקרים קיצוניים. נתונים מצביעים שכ-40 אחוזים מפושטי הרגל הם דחיינים כרוניים. בשנים האחרונות הוכח הקשר שבין דחיינות ובין הפרעת קשב. הדחיינות הינה מאפיין מרכזי בהפרעת קשב - מדובר בתוצאה של תפקוד שונה של האונה הקדמית במוח, שאחראית על התפקודים הניהוליים, שמסייעים לנו להניע פעולות.
5 דרכים להתגבר על דחיינות
כמו ברוב ההרגלים, אפשר להתגבר על דחיינות. אחת הדרכים היא "שיטת החמש":
1. טכניקת "חמש הלמות":
בידקו למה אתם דוחים את המטלה, כדי להבין מה לשנות בהתנהלות. שאלו את עצמכם 5 פעמים כדי לדייק. ברגע שנבין מה הסיבה, נוכל למצוא לה פתרון מיטיבי. לדוגמה: למה אני לא מבצעת ספורט? בגלל שפחות מתאים לי בבוקר? בגלל שהספורט הזה משעמם אותי? בגלל שהמטרה שלי היא בעצם אחרת ואני רוצה לאכול בריא?
2. טכניקת "חמש השניות":
כשאתם מחליטים לבצע משהו ספרו: 5-4-3-2 ולפני שתגיעו ל-1 קומו ותעשו בלי לחשוב על כך. לאחר 5 שניות מרגע שנחשוב לעשות פעולה, המוח שלנו יתחיל להמציא הסברים ותירוצים למה לא כדאי לנו, החל מ"אני עייפה כדי לשטוף כלים עכשיו", או "בן הזוג שלי צריך לעשות את זה", וכיוצא בזה. כדי להתגבר על כך, נבצע את הפעולה לפני תום 5 שניות מרגע שהחלטנו עליה.
3. טכניקת "חמש בבוקר" (אם אתם ינשופי לילה-דלגו על הסעיף הזה).
הבוקר הוא הזמן שרובנו יותר יעילים בו. לכן תכננו את המשימות החשובות לבוקר. לא חייבים כמובן בחמש בבוקר, אבל אל תבזבזו את זמן הבוקר על מיילים/רשתות.
אם למשל, יש לכם מצגת חשובה להכין לעבודה היום, התחילו ממנה, וכמה שיותר מוקדם בבוקר. עיברו למשימות הבאות רק כאשר תשלימו אותה.
4. טכניקת "חמש הדקות":
כדאי לתכנן פעולה של 5 דקות. הסיבה - לאחריה נראה עלייה ברמת הדופמין שיוצרת תחושת הנעה לפעולה, ועוזרת לנו להמשיך אותה. דופמין נקרא גם הורמון המוטיבציה או החיזוק, כך שהשאיפה שלנו היא שיופרש כמה שיותר במוח שלנו, וזאת אפשר לעשות על ידי התחלה של הפעולה.
5. טכניקת "חמשת האנשים":
התחייבות לגורמים חיצוניים מניעה לפעולה, וכמוה גם עזרה מאנשים אחרים. חישבו על 5 אנשים שיכולים לעזור לכם, או כאלה שאתם יכולים להתחייב מולם לביצוע המשימה. לדוגמא: אמא/אבא או סבתא יכולות לעזור בהכנת ארוחות לשבוע הקרוב, ובכך לחסוך לנו זמן ומאמץ, או שאפשר לקבוע עם חבר/ה לצאת להליכה בערב וכך לא יהיה לנו נעים לבטל.
Comments