נגמר החופש, מתחילה תקופת חגים

היציאה משגרה מהווה אתגר הן להורים והן לילדים, ובמיוחד לילדי הקשב שזקוקים מאוד לארגון הזמן ולדעת מה קורה, אחרת הם מאבדים את עצמם.

פורסם ב

כיצד לשמור על סדר ושגרה גם בתקופת היציאה מהשגרה?

עם תום החופש הגדול, ולקראת תחילת תקופת החגים, שבה שוב אין מסגרות חינוכיות, חשוב ליישם עקרונות וכלים שיאפשרו לילדים ולהורים לשמר את הסדר ואת החוסן הרגשי.

היציאה משגרה מהווה אתגר הן להורים והן לילדים, ובמיוחד לילדי הקשב שזקוקים מאוד לארגון הזמן ולדעת מה קורה, אחרת הם מאבדים את עצמם. זאת משום שלילדי הקשב קשה להניע את עצמם לעשות דברים, בגלל החוסר בהורמון הדופמין שנקרא גם "הורמון ההנעה", הוא זה שגורם לנו להתחיל פעולות. כשאין מסגרת וחוקים של מה עושים (וגם מה לא עושים), ילדי הקשב מהר מאוד ימשכו לשעות ארוכות במסכים ולמצב של מה שנקרא 'בטטת כורסה'".

"השגרה לא באמת קיימת בחיים שלנו"

חשוב להבין, מסבירה ד"ר הרשקו, שהשגרה לא באמת קיימת בחיים שלנו בצורה מלאה, משום שתמיד יש חופשות וחגים, אירועים וטיולים, ילד חולה, מעבר דירה, פרויקט בעבודה, מעבר בין עבודות ועוד, אלו החיים! ועל כן, נושא ארגון הזמן חייב להיות טבוע בנו תמיד, לא רק בתקופות 'שגרה' כביכול. בכל תקופה בחיים שלנו צריך לתכנן את הזמן מראש, זה גם נותן לנו תחושת שליטה וודאות, ואפשרות להגיע לדברים שאנחנו באמת רוצים".

גם עכשיו, חשבנו שהנה נגמר החופש, ונכנסת השגרה המבורכת לחיינו, אבל לא. מעבר לפינה ממתינה תקופת חגי תשרי. איך נעבור אותה במקסימום סדר וארגון, ובמינימום תחושות תסכול?

תכנון

תכנון זו מילת המפתח והבסיס להכל. הזמן שלנו מצריך תכנון. תמיד. מה שנתכנן עם הזמן שלנו, זה מה שיקרה. ללא תכנון יש יותר מקום לחוויות מתסכלות ולחוסר שביעות רצון.

זה נכון לכולם, אולם לילדים או אנשים עם הפרעת קשב החשיבות עליונה ביצירת סדר, ארגון וניהול זמן שכן אחד מסתמיני הפרעת הקשב הוא קושי עם סדר וארגון, וגם נמצא שהמבנים המוחיים האחראיים על תפיסת זמן הם קטנים יותר ועל כן הקושי.

תכנון גם לתקופת חופש מהמסגרות

לעתים יש לנו המון רצונות ותוכניות בראש, של מה נרצה להספיק בחופשת סוכות למשל. אולם, בהיעדר תכנון מראש, אנו עלולים לגלות בסוף החופש שלא הספקנו כלום. על כן, תכנון ורישום גם בחופשות וחגים יספק לנו מקסימום הנאה ומינימום תסכול.

לכתוב ביומן - כן. רשימות? לא!

זה אולי נשמע מפתיע. אבל רשימות לא עובדות מספיק טוב. הן לא מחייבות מספיק. עבודה עם יומן, ברורה יותר ומאפשר ודאות ושליטה. הידיעה לגבי מועד ביצוע המשימה מפחיתה לחצים ומחשבות טורדניות.

לא להתבאס מבלת"מים

גם כשהכל מתוכנן ביומן, והדברים לא קורים כפי שתכננו, הרי זה הגיוני! כי החיים מלאים בשינויים ואין לנו אפשרות לשלוט בהם. ולכן נקבל באהבה את הבלת"מים בחיינו ולא נכעס עליהם שהרסו לנו את התכנון. כי המטרה אינה לעמוד בתכנון אלא להשתמש בו בגמישות. אם משהו נכנס משנים בהתאם.

לא לחכות למוטיבציה

היא כנראה לא תגיע, וגם אם תגיע, לא תישאר לזמן רב. המוח שלנו לא בנוי לעבודה על סמך מוזה או השראה. המוח זקוק למשימות קטנות ומתוכננות, ובכל פעם שמשימה כזו מתבצעת הוא מפריש דופמין (שנקרא גם "הורמון המוטיבציה") והוא ימשיך את הפעולה. אז תתחילו בקטן...